אני במשבר כל בוקר ההתארגנות לגן עם הבן שלי היא פשוט סיוט. כל דבר שאני מבקשת ממנו לעשות הוא מתנגד, אני כבר לא מסוגלת פיזית להרים אותו או ״לגייס״ אותו. הילד בן שלוש, והנה, אנחנו כבר מעל שעה רק במשברים. אפילו פיפי הוא מתנגד לעשות, שלא לדבר על לצחצח שיניים ולשטוף פנים, להתלבש. הכל במריבה ובצעקות, הכל בכעס ובכי. לא משנה כמה אני מתאמצת להתאפק הוא פשוט שובר את גבולות הסבלנות שלי ואני מתפרצת בצעקה או בבכי .. פשוט מתסכול. אבא שלו במילואים, אני מניחה שזה משפיע קצת, אבל איך לכל הרוחות אני אמורה לעשות משהו? אני לא מצליחה לשמור על איפוק, הוא נלחם מתנגד לכל דבר ואני יוצאת מבוקר כזה שבורה ומתוסכלת (וכמובן גם הוא) לא רוצה לערב את הבעל או לשלוח לו הודעה, אני יודעת שהדאגה לנו תפריע לו להתמקד במשימות שלו. חייבת למצוא שיט. לבוקר יותר חייכני ושמח, ופחות כועס ומתוסכל. מנסה להכתיב לילד כללי שיגרה קבועים ״בבוקר קודם כל פיפי״, ״כל בוקר מצחצחים שיניים״ אבל זה פשוט הופך למלחמה. עזרתן ותמיכתן הנפשית כי אני ממש שבורה מהבוקר הזה.