מרגישה שבעלי מאוד התרחק ממני, אני מדברת איתו הרבה על זה, אבל הוא תמיד אומר שהכל בסדר והכל בראש שלי, אבל אני כן רואה וכן מרגישה את זה.. אנחנו נשואים שנה רביעית, וכרגע אני בהריון שני ברוך השם אחרי לידה שקטה שהיה לפני שנה. ואני מדברת איתו הרבה באמת, תמיד חשוב לי לדעת איך הוא מרגיש, מה איתו, איך עובר היום שלו בעבודה הכל מהכל. הוא מגיע הביתה וישר הולך לטלפון, אני מנסה שיהיה לנו כיף ביחד, הוא פחות בקטע של לשבת איתי הרבה זמן וסתם לדבר.. הוא תמיד מעדיף להיות אם אנשים אחרים כמו אמא שלו, אנחנו גרים אצלה, וכן דיברנו על לעבור הרבה פעמים אבל ללא הצלחה.. אני כן מרגישה את הדאגה שלו כלפי, אבל לא מרגישה שהוא רואה בי כאישה, קודם על עליתי במשקל בגלל הלידה שקטה נהיו לי הורמונים של הריון ואז ניתוח של שליה קיצר הגוף עבר סטרס, ועכשיו אני בהריון וגם עכשיו אני לא נראת וואו כי בכל זאת הריון קשה לי ללכת, כואב לי הגב לא יכולה ללבוש בגדים צמודים ויפים כי לא עולה עליי, אז לובשת כרגע בגדים נוחים ושיהיה גם יפה ומסודר. אבל עדיין אני כמובן רואה את עצמי במראה לא נראת וואו. כן שמה לב שהוא פוזל ברחוב אחרי בחורות אחרות שהן יפות, לבוש יפה ורזות, הוא חושב שאני לא רואה אבל אנחנו הנשים רואות הכל כמה פעמים הערתי לו על זה שזה לא מכבד אותי, ואז פשוט הפסקתי.. אנחנו גם לא שוכבים כי הוא מפחד לשכב איתי בגלל שאני בהריון. למרות שהוא שמע שגם הרופאה אמרה שמותר ושהכל בסדר והוא מעדיף שלא, כמה שניסיתי שהוא ירצה אותי לא הצלחתי לשבור אותו. והיום ממש נפגעתי ממנו.. התקשרתי אליו אחרי עבודה רציתי שנצא קצת אני והוא זוגי, ככה אפילו לגלידה ביחד, והוא אמר את האמת רציתי ללכת לחבר בעבר ץ, אבל טוב בסדר ביקשת אז אני כבר חייב לקחת אותך לגלידה נלך תאכלי, ואז אני אצלך לחבר.. והמילים האלה ממש ממש פגעו בי, אמרתי לו אתה לא חייב כלום, לא בכוח אם אתה רוצה ללכת לחבר אז תלך, פשוט סתם רציתי להיות איתך. והוא כזה לא אני אבוא איתך, אמרתי לו לא צריך הכל בסדר וניתקתי. פשוט התעייפתי לדבר איתו על זה כל הזמן, מרגיש לי שהוא לוקח אותי כמובן מאליו.. וזה מאוד כואב לי שהוא אפילו לא מתאר לעצמו כמה. החלטתי שישי שבת אני אסע לאמא שלי, והוא יהיה בבית אולי ירגיש בחסרוני למרות שאני בספק.. כבר לא יודעת מה לעשות. וגם לטיפול זוגי הוא מסרב ללכת..באמת מרגישה שהוא לוקח אותי כמובן מאליו.. למרות שאני אותו לא לוקחת כמובן מאליו גם אחרי 4 שנות נישואים ואחרי כל מה שעברנו.. כואב לי מאוד.. ועוד יותר כואב לי שהוא לא מבין את זה.. וכבר התעייפתי לדבר איתו על זה מרגישה שחפרתי גם לו וגם לעצמי. כי אני מדברת והוא פשוט שותק ומקשיב יום אחרי אותו דבר..