מתעלמת מהרגשות אשם תאמיני לי שאת וושה טוב לילדה שהיא עם חברים וגם את עושה טוב לעצמך ויוצאת מהבית ועובדת לגביי אמא שלך הייתי יושבת איתה ומסבירה לה שכל ההערות האלה מיותרות משתפת אותה ברגשות אשם שהיא גורמת לך ואומרת לה שזה ממש לא לענייין כל מה שהיא מדבר. ושתדעיי שהילדה שלך יודעת שאת אמא שלה זה הריח שלך זה הקול שלך וזאת את ככה שין לך מה לדאוג

לא יודעת מה טיב הקשר בינכן מבחינת שיח.. אבל יכולה להגיד לך שביני לבין אמא שלי הקשר מצויין מבחינת שיח והיא לפעמים מעירה הערות בצחוק כזה שבאמת נתפסות בעיניי כפחות מצחיקות וקצת פוגעות אפילו ואני גם ככה מעורערת בהרגשה שלי בתור אמא פעם ראשונה אז באותו רגע של ההערות אני שותקת ומחפשת יום אחר שאנחנו נפגשות כששתינו במצב רוח טוב ואז עושה לה שיחה קלילה לא משו כבד על קפה ואומרת לה: אגב שתדעי שישנתי על זה וחשבתי על המשפט הזה והזה שאמרת אתמול אני בטוחה שזה לא ממקום רע וזה היה בצחוק אבל רציתי לשתף אותך שזה קצת פגע בי והיה לי לא נעים לשמוע את זה אז אני אשמח אם תשימי לב יותר לסוג ההערות שלך ❤️

לא בטוח שזה לגמרי בצחוק. יכול להיות שקצת קשה לה האחריות, או שסתם היא מרגישה שהיא עוזרת הרבה ובא לה לקבל ממך מילה טובה, הבעת תודה. הייתי ממש שואלת אותה, למה התכוונת, זה היה מאה אחוז בצחוק ? יכול להיות שקצת קשה לך? אם כן אז תגידי תודה, שאת מעריכה. תשאלי אם היא הייתה רוצה שתמצאי פיתרון אחר. אם זה רק בצחוק תגידי לה שאת בעייתית (תקחי את זה על עצמך כדי לא לפגוע בה) ושיש לך רגשי אשם גם ככה ומה שהיא אומרת מחזק את רגשי האשם.