נמאס לי להיות טיפוס מרצה למה אני לא מצליחה לדאוג לעצמי אבל לכל הסביבה שלי אני לא מפסיקה לדאוג😕 תמיד אני בסוף הרשימה ברור שאני אשים את הילדים ובעלי לפני ואני יעשה הכל שיהיה להם טוב אבל בסוף אני שוכחת את עצמי וגם כשחשבתי עם עצמי מה אני יכולה לעשות שיהיה לי משהו לעצמי אין לי אופציה, רציתי ספורט אבל אני עובדת בבוקר ובערבים בעלי לא תמיד בבית שהוא יכול לשמור על הילדים והעיקר הוא שאחרי שהילדים הולכים לישון אני גמורה ובא לי רק לישון😥 הכי חשוב בעלי יתמוך בכל מה שאני ארצה לעשות (הוא גם לא יודע שאני מרגישה ככה כי אני עושה באמת הכל באהבה) איך עובדים על זה??