חייבת רגע לשתף ואין לי בעיה שתגידו לי מה אתן חושבות גם אם זה לא טוב. אני אחרי כמה לילות עם מעט שינה, יש לי בן בבית בן שנתיים. היום הוא לא הפסיק לבכות מכל דבר, וכשאכלנו צהריים הוא שיחק כל הזמן עם המזלג בפה ולא אכל ועשה שטויות , ניסיתי כמה פעמים להזיז לו את המזלג ולדבר איתו שלא ישחק עם המזלג, כמובן שכשאני מתייחסת אז הוא ממשיך יותר , מה חשבתי לעצמי.. ואז בשלב מסוים ממש נגמרה לי הסבלנות, ולקחתי ממנו את המזלג יחסית במהירות מה שיצר קצת כוח והכאיב לו ביד.. והוא בוכה. דבר ראשון אני לגמרי לא אומרת שהעייפות היא תירוץ לאיך שהתנהגתי. אבל ישר אח״כ קלטתי שזה ממש לא במקום שלקחתי לו ככה את המזלג וזה יצר סוג של אלימות כלפיו הוא נבהל וזה לא היה לו נעים. ממש הרגשתי רע עם עצמי והפרצוף לו לא יוצא לי מהראש. אח״כ הוא הצביע לי על היד שלו ואמר לי אמא פצע וזה שבר את ליבי איך אני ראויה לו בכלל. ישר חשבתי על האלימות בגנים ומה זה עוזר שהוא נשאר איתי בבית עד הגיל הזה ובסוף ככה אני מתנהגת אליו. כל מה שתגידו לי אני לגמרי אקבל. ככה אמא לא מתנהגת. הייתי חייבת רגע לשתף אותכן