ושם דבר לא הכין אותי שהדבר הכי קשה בילד שני יהיה אשכרה בעלי!!! הוא פשוט כמו עוד ילד מגודל, במקום לעזור לי עם הגדול הוא רק מחמיר כל סיטואציה. אתמול היה השיא של השיאים, ילדתי לפני חודש וחצי אני קמה בלילות אני מניקה. לקחתי את הגדול להצגה פעם ראשונה שיש לנו זמן רק לשנינו כי קשה לו, אחר כך חזרתי הייתי עם שניהם לבד כי הוא קם בשש כדי לתת לו עוד שעתיים של שינה. אמרתי שיעלה לשנצ שיהיה לו יותר סבלנות ויהיה רגוע.. קם מהשנץ רב עם הילד הגדול.. אחר כך לקח את הגדול לאמא שלו לשעתיים חזר כשהוא צורח מבכי לא רוצה להכנס לבית וצועק בלובי, הלכתי אליו הוא אומר לי שהוא רצה פרי שיק ובעלי לא קנה לו כי הוא בשרי והפרי שיק חלבי.. אחר כך עד שנרגע הוא לא הכניס אותו להתקלח ישר שם אותו לישון בטענה שהוא יקלח אותו בבוקר. קמתי בבוקר בעלי כמובן הלך לעבודה, הילד לא מקולח, לא הכין לו אוכל לגן כמו כל בוקר והכל נופל עלי גם אוכל, גם מקלחת (הילד היה ממש מסריח אמא שלו אישה לא נקיה כל פעם שהולך אליה הוא חוזר עם ריח דוחה) וכמובן ילדה בת חודש וחצי צורחת שצריכה שאמא שלה תרדים אותה אבל אך אפשר הכל ביחד כשאנחנו כבר מאחרים לגן ? אפילו בקבוק מים או משחה לפצע שיש לו הוא לא שם לו. אני ממש עצבנית, לא מבינה עם מי התחתנתי ולמה לעזאזל הוא לא נףמצליח להתעלות על עצמו ואשכרה לעזור לי לגדל שתי ילדים במקום להקשות עלי עוד יותר. פשוט יותר קל לי כשהוא לא נמצא, אם הייתי יודעת הייתי מקלחת אותו אני אתמול בלילה וזהו. אמא שלו עוזרת לנו להוציא את הגדול מהגן כשחוזר הוא או רואה טלויזיה או בטלפון או אוכל ממתקים, אן לי באמת עזרה נרמאלית ממשהוא כאן ההורים שלי רחוקים ואני מתי שהוא אצטרך לחזור לעבודה מאוד שזיפית ואני רק חושבת על זה ובאמת לא מאמינה שאצליח להתקיים עם כל המצב הזה ככה!! אני כל כך עייפה ומתוסכלת. אשמח לעצות