אשמח לשמוע מכן איך התמודדתן אם הסיטואציה במידה וקרה לכן מקרה דומה. מתחילת ההריון בעלי התרחק ממני. גם פיזית וגם ברמת התקשורת היום יומית. אנחנו כבר לא ישנים באותה המיטה, ויושבים יחד רק בארוחות ערב.. וגם זה מול הטלוויזיה אז אין תקשורת. הוא כן מגיע איתי לבדיקות החשובות. אבל זהו אין כלום מעבר. כבר המון זמן שלא אמר לי מילה טובה או הביע חיבה בדרך כלשהי, והמון פעמים שאני מנסה הוא מראה שהוא לא בעניין. אני מבינה שזה טבעי וזה יכול להיות גם כי הגוף שלי משתנה וגם כי הוא בלחץ הילד שקרב ובא, ואני יודעת שגם לו יש חששות וגם עליו עוברים כל מיני דברים. אין לי כעס עליו, אבל אני כבר בחודש השישי וכמעט כל השישה חודשים האלה אני מרגישה לבד. הולכת לישון לבד, מתעוררת לבד. ברמה שאני יכולה להיות יום שלם במיטה והוא אפילו לא בא לראות אם הכל בסדר איתי, אם אני מרגישה טוב אם קרה משהו.. חסר לי כל כך החיבוק שלו, חסר לי המבט בעיניים, חסר לי השיחות. אני מתגעגעת לבעלי כל כך.. והוא פה במרחק צעד ממני.