מי שיכולה לקרוא שבעזרת ה בזכות זה שתקראו אני יקבל היום תישועה שלי ! השם ישמח אותכן יקרות שלי🙏❤️

הי אני בשבוע 7 ויצאה לי בטן של חודש חמישי אני לא צוחקת הגיוני?

היי בנות מה עושים כשהכל הגוף כואב? מרגישה שזה ממש עייפות.... (בהריון)

היי בנות רוצה להתייעץ.. הייתה לי חברת ילדות שהיינו ממש קרובות והיא גרה בעיר אחרת חצי שעה ממני וממש היינו קרובות.. כשהכרתי את בעלי הרגשתי שהיא מקנאה לי קצת שאני בזוגיות והרבה פעמים בהתחלה שהייתי מתייעצת איתה על דברים היא הייתה דיי מרעילה אותי עליו.. עברו שנים ועדיין היינו בקשר אבל לא כמו שהיינו וכשהתחתנתי היא גם הייתה המלווה שלי בחתונה... אחרי החתונה כשהייתי מנסה לזום איתה דברים היא הייתה "מנפנפת אותי" ומעדיפה לצאת עם החברים הרווקים שלה... למרות זאת שמרתי לה חסד ילדות ולא אמרתי לה כלום ... היה לא מעט פעמים שקבענו והיא הייתה מבריזה בתירוצים ובסוף הייתי רואה שהיא מעלה סטורי עם חברים אחרים... כל השנים האלה שתקתי ולא רציתי לגרום לאיזשהו ריב .. כשהייתי בהריון בכלל היא לא יצרה קשר אף פעם בכלל לא התענינה לשלומי.. פעם אחרונה שראיתי אותה הייתה בברית של הבן שלי לפני 8 חודשים ועדין אני ממשיכה לשלוח לה הודעה ולנסות לצור שיחות לשלומה... אבל היא עונה לי ממש בקרירות והרבה פעמים גם לא עונה בכלל.. גם עכשו במלחמה אני משתדלת לשלוח כל הזמן הודעות איך הם ואיך המשפחה... ועונה לי בתשובות קרירות ואפילו לא שואלת לשלומי או איך הילד... אני מרגישה ממש זלזול כזה ואומרת לעצמי תמיד למה אני בכלל שולחת לה הודעות אם זה כל פעם התחושות שהיא משאירה אותי סוג של מושפלת למה אני מנסה שוב ושוב... מה אתן חושבות? שלא אצור איתה קשר יותר ואשאיר את היחסים שהיו ככה כמו שהם לפחות לזכור חסד נעורים טוב?

בא לי להתייעץ. בעלי ואני בתקופה לא פשוטה ומאתגרת מאוד. אנחנו עם שני צמודים, תינוקי בן 3 חודשים ותינוקת בת שנה ו8. הלילות לא פשוטים. הקטן יונק וקם מלא פעמים בלילה לינוק והגדולה בסוג של רגרסיה בתקופה האחרונה והלילות נורא לא צפויים. יש לילות שהיא ישנה כרגיל ויש לילות שמתעוררת ובוכה וצריך המון סבלנות ולעתים הם גם מתעוררים ביחד ואז שנינו צריכים לקום. בכללי הזוגיות שלנו על הפנים בתקופה האחרונה, הכל סביב הילדים כל הזמן, אנחנו רבים בלי סוף על כל דבר קטן. מתחילת המלחמה אנחנו גרים אצל ההורים שלי שזה גם מוסיף מלא קושי והורס לנו את הזוגיות, ובכללי יש בנינו המון פערים שאנחנו יום יום מנסים לגשר עליהם (בתפיסות לחיים, בדרך חיים וכו׳). ועכשיו לעניין שלשמו הפוסט. בגלל התקופה האחרונה אני מרגישה ממש שק חבטות שלו, קשה לו והוא מוציא את זה עליי כל הזמן, הוא מוציא עליי גם את העובדה שהוא בקושי נפגש עם חברים ולא עושה שום דבר בשביל עצמו, כשבעצם זה בכלל לא קשור אליי כי אני באמת רוצה שהוא ילך ואין לי שום בעיה עם זה, הוא פשוט לא מבין שאלה החברים שלו שנהיו חבורת זקנים, כולם עם ילדים והם לא יוזמים כלום ואין לזה קשר אליי. נוח לו להפיל עליי את כל הדבר הזה. לפעמים יש לו אירועים והוא הולך ואני הכי מפרגנת. לא מזמן הייתה לו מסיבת רווקים וכמובן שהוא הלך ופרגנתי לו, הוא גם ישן שם ונתתי לו את התחושה הכי טובה שיש, שילך בכיף ויהיה. ידעתי על זה מראש וגם התארגנתי על זה שאמא שלי תהיה איתי כאן למצב ששני הקטנים יעשו לי בלגן בלילה ויהיה קרייסס. בשבוע הבא יש לו אירוע נוסף, עכשיו הבעיה היא שרוב האירועים שלו והמפגשים החברתיים זה במרחק של 50 דקות נסיעה בערך מהבית שלנו, בעיר שהוא גדל בה, אז למשל האירוע של שבוע הבא בחמישי הוא בערב והוא רוצה ללכת לאירוע ולישון בעיר מה שאומר שהוא בעצם יצא לעבודה ב7 בבוקר, ומאז יהיה שם עד יום למחרת בלי לחזור הביתה וישאיר אותי פה לבד איתם. עכשיו באמת שבמצב אחר אין לי בבעיה אבל באמת שהלילות לא צפויים, אמא שלי כרגע לא תוכל לשים איתי יד ביום הזה, אז אני אהיה פה לבד. הסברתי לו את הקושי שלי, בכל זאת גם אני בן אדם, אני אמא לשניים, במשרה מלאה, מתפקדת כמו פנתרה. דואגת תמיד להכל. אני מניקה ככה שאם באמצע הלילה כשאני מניקה הילדה הגדולה תתעורר, זה סרטטטט שלם כי שניהם יתחילו לבכות ולא יצליחו לחזור לישון. בקיצור פחות מתאים הפעם שהוא ישאר לישון וניסיתי להסביר לו את זה אבל אין הבנה. הוא רק אומר לי שאני בן אדם רע, שהוא התחתן עם בן אדם רע שרק רוצה לעשות לו רע. כאילו למה זה מגיע לי המילים האלה? לא מספיק מה שאני עוברת? זה ככה כל הזמן. אפילו מיד אחרי הלידה היה אומר לי כאלה דברים וזה היה גומר אותי. אני שואלת את עצמי, למה הוא לא יכול להבין את הסטטוס שלנו כרגע, להשלים ולהכיל את התקופה המאתגרת הזו. למה הוא לא יכול להיות בוגר, ללכת לאירוע בכיףףףף כמו שאני רוצה שהוא ילך, שיאכל, ישתה קצת, ישב עם החברים ויחזור הביתה? זה גם אירוע קטנטן לא איזו חתונה של חבר טוב שהייתי יכולה להבין. כאילו מרגיש לי שכל פעם שיש משהו הכי קטן שהוא מוזמן אליו, אז מבחינתו זו סיבה למסיבה, הוא רוצה ללכת לשתות ולהנות ולהישאר לישון שם כדי לא לעשות את הנסיעה ומרגיש לי פשוט שהוא שוכח שיש אותי פה בסיפור עם שני צוציקים קטנים שעושים לנו בית ספר. אפילו לפעמים שנינו יחד לא מצליחים להסתדר איתם. כבר אין לי כח לנסות להסביר את עצמי והכל הופך לריבים. ואני עייפה ומתוסכלת

היי רציתי לדעת האם מותר לאכול פיצה שיש בה מוצרלה במסעדה ?