הי בנות אשמח לעידוד/ עצות איך לשחרר. בעלי נסע לסופ״ש מהעבודה באילת, הסופ״ש בלי בני/ בנות זוג. אנחנו נשואים כמה חודשים, אני בתחילת הריון ראשון. דתיים. היו לנו המון שיחות לגבי הסופ״ש הזה, אמרתי לו את דעתי באופן ברור מספר פעמים- שאני מעדיפה שלא יסע ואני פחות מתחברת לסיטואציות מסוימות שיהיו שם כמו להיות בבריכה עם העובדים והעובדות ולכן נראה לי פחות שייך שיהיה שם בלעדיי. יצא לנו לריב הרבה על הנושא, בסופו של דבר החלטתי שאין עניין לריב על זה, הוא בחר בסופו של דבר כן לנסוע וכמובן שהרגיע ואמר שהיה שמח אם אתן לו לנסוע בתחושה שאני סומכת עליו, שהוא יהיה עם המחלקה שלו, שהרוב שם נשואים, בעלי משפחות וזה לא כמו שאני חושבת שזה. וכמובן, שאם יהיו סיטואציות לא מתאימות בעיניו שלא תואמות לדרך שלנו הוא לא יקח בהן חלק. אני סומכת על בעלי, מגיע לו כל כך לנסוע ולהתפנק קצת אחרי התקופה האחרונה ובכלל, הוא ממש תמך בי עם כל תחילת ההריון ועושה למען הבית, אבל אני פשוט לא מצליחה לשחרר. זו הפעם הראשונה מאז שהתחתנו שאנחנו לא נישן יחד, מוזר לי לחשוב גם על זה שבשבת לא אדע מה איתו. אני מוצאת את עצמי כרגע יושבת בבית ופשוט בוכה. אני יודעת שזה כן חשוב ובריא לקשר, לדעת לשחרר את בן הזוג, שלכל אחד יהיה גם ספייס לפעמים בזוגיות ומתוך כך יווצר געגוע שיחזק את הקשר. ועדיין, אני לא רגועה, אולי כי זו פעם ראשונה שזה קורה. מה גם שמישהי שהוא יצא איתה בעבר מהעבודה שלו כמובן גם תהיה. בעלי בן אדם נאמן, ועדיין אני לא מצליחה לשחרר עד הסוף. ניסיתי לארגן לי סופ״ש די מלא כדי שארגיש עסוקה ואעשה גם דברים עם חברות/ משפחה אחרי שלא יצא לי תקופה. איך אפשר לשחרר? לסמוך באמת בלי לדאוג? מרגישה שאני לא מצליחה. תודה שקראתן