אמאלה מאיפה להתחיל, יש לי בעיית סבלנות כלפי ילדים כלפי בעל הכללי שלי , בעיה אני מודעת ויודעת ומבינה רק אחרי ומצטערת רק אחרי שכועסת וכו:( זה יוצא תמיד אך שהוא על הילדים אני מרגישה שבגלל הכעס שלי כבר הילדה עצבנית ולא מפרישה רוגע ותמיד כועסת גם הבת שלי בת 4 עושה לי קצת בעיות עכשיו לפני שהולכת לישון לא רוצה לעלות למיטה וכו ואני מתחילה ביפה לא לצאת עולים לישון לילה .. ואז מתחילה לצרוח לילל וזה מעיר את התינוקת שלי , ואני כבר מתחילה לצעוק עליה שהיא מעירה אותה ושתהייה בשקט יוצאת מהחדר צועקת, ואני צורחת עליה מעליבה אותה שאיזה ילדה היא ואני מאוכזבת מימנה והכל צועקת עכשיו היא נירדמה וחרא לי במקום לשבת איתה ולהרגיע או לחבק צעקתי אני מרגישה כל כך חרא פשוט כל היום הזה בישלתי האכלתי אותם ניקיתי את הבית מקלחות כל היום הזה התעייפתי והוצאתי פשוט עליה הכל רע לי ממש אני רק בוכה אני לא נרגעת מאיזה אמא חרא אני וכמה לא התחשבתי בה ורק בעצמי ולא פלא שכל פעם שהיא אצל אמא שלי או חמתי היא לא רוצה לחזור הביתה ורוצה רק להישאר אצל אנשים לא יודעת אני משליחה את זה שזה בגללי בדוק רע לי ממש מרגישה שחייבת לפרוק את זה