האם אתן מרגישות כמוני?

צודקת לגמרי, אין לי מה להוסיף

מסכימה, כל מילה בול...

אני חושבת קצת אחרת. אבל לא חלילה בקטע מתנגח. אז בבקשה אל תקחי את זה לשם. כמובן שזה תלוי אישיות של עם מי התחתנו וגם הדרך, הגישה והתזמון שעושים את זה. אנחנו נמצאים בעידן הזויי.. שבו גם הגבר וגם האישה צריכים לצאת לעבוד ומהאישה יש איזה דרישה לא נשמעת שהיא צריכה להמשיך לעשות את תפקידה כרגיל. מה שבעצם יוצר מצב שהאישה קורסת! ולא משנה אם טת חודש תשיעי או אחרי לידה. האוכל, הכהיסות הנקיונות בעננה של לחץ כלכלי מאוד משפיע. אבלללל! אנחנו לא חייבים להשאר במצב הזה. אז נכון שאי אפשר לצערנו להשאר בבית כי הכלכלה קורסת. אבל כמו שהעול הכלכלי הפך להיות על שנינו.. שאר הדברים צריכים להיות גם על שנינו. וזה משהו שצריך לדבר עליו מיד בתחילת הקשר וממש לעשות תנאי(אף פעם לא מאוחר, תמיד טיפול זוגי יכול לכשות פלאים, אבל עדיין כשהשיחה נעשית בתחילת הקשר היא יותר משמעותית) והתנאי שכמו שאני יוצאת לעבוד ועול הפרנסה הוא על שנינו. גם עבודות הבית צריכות להיות על שנינו. אז ברור שיש עבודות שהם של נשים יותר.. אבל את רוב מטלות הבית גם גברים יכולים לעשות. כלים, כביסה, קניות, לבשל, מקלחות לילדים וגם להיות עם הילדים שלהם לבד! אלה לא הילדים רק של האימהות והגבר הוא לא רק בתפקיד תורם הזרע. עם כל הכבוד. לא יודע לעשות כביסה?.. אין בעיה. להוריד ולתלות אלה מיומנויות נרכשות. תלמד. ואני לא אומרת שמעכשיו הוא יתחיל לעשות כביסות, אלא יהיה שם לעזר. גם וגם. אני אבשל. אתה תעשה כלים. אתה תקלח אותם ואני בזמן הזה אעשה סדר בבית. אי אפשר שהכל יפול עלינו. איך אפשר שלא לקרוס ככה? תדברי איתו. תגידי לו אני חייבת זמן לעצמי. קבעתי עם חברה. אם לא תדאגי לעצמך את באמץ תקרסי. תסבירי לו את זה.. שאת חייבת את זה לנשמה שלך! עוד לפני שהתחתנו אמרתי לו.. אני רוצה ששנינו נדע לעשות הכל בבית. עם הזמן בטוח יהיו עבודות שאני אעשה יותר וחלק אתה תעשה יותר. אבל אם חלילה אחד מאיתנו לא ירגיש טוב, הבית לא יהפוך להיות קטסטרופה. זהו.. זו דעתי.