תגידו לי אם אני סתם עצבנית או שאני צודקת אני אצל המשפחה של בעלי מיום חמישי עשינו פה שבת ונשארנו עוד טיפה כי הוא קיבל חופש מהצבא. יש לי תינוקת בת חודשיים , יצא ראשון אני ובעלי יצאנו אז השארנו אותה בבייביסיטר אצל גיסתי וחמותי וחזרנו היינו קצת מסטולים אז נתנו להם לשמור עליה עוד ונרדמנו ככה שיצא שהם ישנו איתה כל הלילה וזה סבבה מבחינתי כי זה חד פעמי. ואז אתמול התפנקתי עשיתי ציפורניים החלקה והלכתי לקנות לבת שלי מטרנה וכמה קניות ולא יצא לי כל כך להיות עם הילדה שלי כי שמרו לי עליה אז אמרתי בערב כזה יאללה תביאו לי את הילדה שלי בבקשה אני התגעגעתי לא הייתי איתה כמעט יום וחצי כמעט אז הלכנו לישון אני קמה בבוקר מבכי שלה בעלי לוקח אותה ואני שואלת אותו כזה לאן אני אתן לה לאכול תביא לי אותה ואז הוא אמר לי ״לא מה הבעיה שאני אתן אותה לאמא שלי אנחנו ממילא תכף הולכים״ אמרתי לו שלא הייתי איתה כמעט יומיים ולישון זה לא נחשב אז הוא אמר ״בסדר את איתה כל הזמן תני לאמא שלי להיות איתה קצת״ אז עניתי לו מה אתה מדבר כאילו אנחנו הולכים ולא חוזרים והיא צריכה להיפרד ממנה כאילו מה כמובן שלפני שנלך יש ביי וכזה אבל אנחנו עוד לא הולכים בקיצור נתן לה אותה למרות שביקשתי שלא , אני מאמינה איפשהו בלב שהיא עשתה לו מצפונים שהיא לא איתה אבל זה באמת לא קשור זה זה שאני צריכה להתחנן להיות עם הבת שלי כאילו זה פגע בי למה אני צריכה להתחנן זאת הבת שלי בא לי לקום לפתוח את הבוקר שהיא לידי ואני ביקשתי ואז רבנו והוא אמר לי שאני משוגעת ולא נורמלית ומה הבעיה שלי לתת לה עכשיו הוא מתחנף אבל אני משתגעת למה אני צריכה להתחנן להיות איתה אני זאת שמחליטה לא אחרים.. אני באמת מתאפקת לא לבכות כי מחרפן אותי שדבר כזה קרה אני כאילו בשוק שהוא עשה את זה