סיפור הלידה שלי שבוע 37+3 התחילו לי ב4 לפנות בוקר צירים/ כאבי בטן בקטנה חיכיתי שיתגבר ובשעה 1 יצאתי לבית חולים, הגעתי עשו מוניטור… בדיקת פתיחה 2.5,ומיעוט מי שפיר הרופא רואה אותי אומר לי אני משחרר אותך, את בשבוע 37 זה מוקדם כדי ללדת עכשיו לי בינתיים מתגבר הצירים ואני מתחילה להסביר לו שאני עם כאבי תופת ושאני הולכת ללדת היום… ומסבירה לו שאין מה לשחרר אותי. והוא מסביר לי לטובתך תלכי לבית , את בשבוע צעיר… אני יוצאת ממנו מתוסכלת, בוכה, עם מכתב שחרור ביד ובינתיים הכאבים מתגברים ואני מבינה שאני כבר בלידה ושלא מאמינים לי ואין לי למה לחזור לבית כי אני יילד בדרך.. התלתי לבכות לאחות ולהתחנן ולהסביר לה שגם הלידה הקודמת שלי הלכה מהר ושתבדוק אותי עוד פעם ובינתיים הכאבים מתגברים ונהיים בלתי נסבלים ואני בוכה ובוכה, ואף אחד לא מתייחס עד שהאחות מחברת אותי שוב למוניטור ואחרי 20 דקות הם רואים שאני כאובה ממש בודקים פתיחה 4 ואז מחכים שיתפנה חדר לידה… ואני בינתיים עם כאבי תופת, בוכה בוכה ומשתגעת מרוב כאב ורק רוצה אפידורל חיכיתי חיכיתי עד שיתפנה החדר וינקו אותו… וכשהגעתי לחדר לידה כבר המיילדת אומרת לי את פתיחה 6 בטוחה שאת רוצה אפידורל? אמרתי לה שכןןןן ומתתי מכאבים, כולי מזיעה, בוכה, ומתחננת כבר למרדים, המרדים הגיע הרגיע אותי באמצע היה לי ציר חזק בכיתי ניסיתי לא לזוז ואז האפידורל התחיל להשפיע🥰 כל ציר נהיה פחות כואב עד שהכל נרגע, לא הרגשתי כלום יותר, ברמה שהמיילדת בודקת פתיחה ולא הרגשתי, הכל משותק המיילדת כיבתה לי את האור ואמרה לי תנוחי… ואז ירידת מים ותוך פחות משעה ילדתי🥰 ברוך ה בקושי הרגשתי את הלידה עצמה, בחוץ ראיתי את האחות המצילה שהתייחסה אליי והיא היתה בהלם שילדתי כזה מהר, היא אמרה לי שאם הייתי הולכת לבית , הייתי כנראה יולדת באמבולנס ומה שבטוח לא מספיקה אפידורל…