סיפור לידה בזק ,יש למישהי?

היי בנות מישהי יודעת להגיד לי מאיפה זה??

בנות שילדו לידה ראשונה עם זירוז, ולידה שנייה ללא זירוז, מתי ילדתם לידה שנייה ?

חייבת לפרוק. אמא לבן כמעט שנתיים. האהבה של חיי. מחוברת אליו בורידים. אבל קשה לי. קשה לי לחנך אותו. עדיין לא מצאתי את הדרך. הוא מאוד פעיל ותזזיתי. אומרים שזה מוקדם לאבחן היפראקטיביות אבל הנקודה שלי הוא שהוא לא ילד שקל לרסן. הוא מקסים וחכם ועקשן אבל הוא לא מקשיב לי. ואני לא ככ בטוחה שאני אשמה בזה. אולי הוא לא מבין ככ מה אנע רוצה ממנו כי הוא צריך עוד טיפה לגדול ואולי עדיין לא מצאתי את הדרך הנכונה איתו. אבל כל זההה לא הנקודה. הנקודה שלי היא שאני מרגישה המון שיפוטיות מהסביבה. בין עם זו אמא או חברות. כולן נשמות טובות שרק רוצות לייעץ אבל זה די יוצא לי כבר מכל החורים. כאילו נמאס לי מההשוואות. נמאס לי שמאשימים את האמא בהכל. אם הילד לא מרוסן זו אשמתה של האמא. הכל זה אשמתי כל הזמן. אם הוא לא עושה מה שאני רוצה אז אני כנראה עושה משהו לא נכון. ואני כבר עייפה ותשושה מזה. כי הוא באמת פשוט לא מקשיב לי. אני ממש צריכה להרים את הקול כדי לגרום לו להפסיק. ואתן יודעות מה? לא בא לי גם לשמוע כאן תגובות של " אולי תעשי ככה וככה..." אני מכירה את הילד שלי והוא ילד קשה. והאמת שאני גם נורא עייפה. הוא עדיין קם בלילה ולא נמצא במסגרת וכיף לי להיות איתו אבל זו גם הרגשה של חנק וכלא. שמישהו תלוי בי ככה באופן טוטאלי. נמאס לי מההתייפייפויות של אנשים בעיקר נשים. " אצלי זה ככה וככה" ואת צריכה לעשות ככה וככה. לכולן יש את התשובות והפתרונות להכל נכון? אין לי כבר כוח לטרחנות הזאת.

יש קפיצת גדילה של חצי שנה גם?

היי בנות, אחרי כמה זמן קיבלתן תשובות בדיקת דם של שקיפות עורפית במכבי?