אני ככ טעונה על חמותי! ומצד שני.. לא רוצה לפתוח את זה עם בעלי.. גם לשון הרע וגם סתם ליצור פתח למריבות. עברנו לפני שנה וחצי לגור באותו הרחוב. ממש קרוב. בית מפריד. כשעברנו דירה, הייתי אחרי לידה והיא לא הציעה עזרה (וברור לי שהיא לא חייבת לי כלום!) אבל ממש כלום. לא בעזרה במעבר, בניקיון, בבייביסטר על הילדים. חשבתי שאם אעבור לגור לידם תהיה לי קצת עזרה.. לקחת את הילדים לגן המשחקים, ליום כיף, לאכול גלידה.. משהו! וכלום! לפני חודש ילדתי את הקטן שלי. היא באה לבקר בביהח ולהביא מתנה אבל חוץ מזה לא באה לבקר בכלל אצלי בבית. כלום!! התקשרה שאלה אותי אם אני רוצה שתכין לי אוכל. אמרתי לה כן, תודה. שלחה עם בעלה. וזהו. כלכך חסר לי היחס הזה.. תבואי, תשאלי מה שלומי, תשאלי איך אני מסתדרת. ביום חמישי לא הרגשתי טוב.. אבל ממש!. ביקשתי מבעלי לשאול אםצאפשר לבוא אליה שבת, כי אני לא מסוגלת לבשל (ההורים שלי גרים רחוק) אמרה שהיא נוסעת לבן שלה שבת. ואני באמתת גמורה. בקושי הצלחתי להרים את עצמי. עכשיו שוב, היא לא חייבת לי כלום!!!.לפחות תציעי לעזור במשהו.. תשאלי אם אני רוצה עזרה בלהכין משהו לשבת.. אני באה ממשפחה כזאת..ש אם מישני קשה לה.. מיד מציעים עזרה בהכל! בקיצוק אני מרגישה שהיחס שלה אלינו כאילו אנחנו סתם שכנים ולא משפחה. אלה הנכדים שלך הבן שלך! קשה לי עם זה ממש! אין יחס. אנחנו גרות ממש קרוב ואנחנו מתראות פעם בשבת.. קיצור מבאס ממש! משל שיש לי חברות וגיסות טובות. באמת לא מבינה מה הקטע שלה.