אני מאוכזבת ורוצה קצת לפרוק. בחודש מרץ יצאתי למחלה, חודש וחצי לאחר מכן ילדתי, והיום הקטני בן 4.5 חודשים. עדיין לא חזרתי לעבודה. הסגנית של האחראית שלי יוצאת לפנסיה, והיום היה ערב פרידה במסעדה. כשהאחראית שלי וידאה הגעה, הסברתי שלא אגיע כי התינוק סרבן בקבוקים, בגלל זה לא יכולה להשאיר אותו בבית עם בעלי ואין לי איך להגיע איתו. היא ממש עשתה לי פרצופים, אמרה שהסגנית תעלב, והמשיכה עם אמירות "התגעגענו וגם רצינו לתת לך מתנה ללידה". אני לא ניידת, והפכתי עולמות כדי למצוא מונית שיש בה גם סלקל, כי חייבת לקחת את הקטני איתי. אז בהתחלה כולם התלהבו לראות אותי וקצת קישקשו, ודי מהר כולם חזרו לדבר בניהם בשפה זרה כשאני לא מבינה מילה ופשוט תקועה שם. כשההתעלמות ממני הפכה לבלתי נסבלת והרגשתי ממש נטע זר- חזרתי הביתה. 170 שח לכיוון אחד למרות שזו נסיעה של בקושי רבע שעה, ועוד 250 שח ששילמתי על המסעדה ועל המתנה לפורשת. אמרתי לעצמי שלא נורא.. שזה יתקזז עם המתנה. לידה קודמת אספו עבורי 1200 שח, והנחתי שעכשיו יהיה אותו דבר. אז כשמורידים את ה590 שח ששילמתי על המונית ועל המסעדה- אני עדיין נשארת עם 610 שח. רק ש..הגעתי הביתה, פתחתי את המעטפה, וראיתי רק 500 שח. אני לא יודעת מה איכזב אותי יותר.. שיותר ממחצית אנשי הצוות לא שמו כסף, שכל כך טרחתי להגיע לשם ובקושי התייחסו אלי (המינימום של כבוד בסיסי לאדם זה לא לדבר בשפה זרה לידו כשהוא לא מבין מילה. ישבתי בשולחן עגול עם עוד 8 אנשים והתפללתי שתקבור אותי האדמה), או שציפיתי למשהו מסויים ממקום שאני עובדת בו 6 שנים, וקיבלתי כאפה לפרצוף.