אני מותשת ממש עם תינוקת בת ארבעה חודשים, אנחנו מפונים ועברנו לגור ליד המשפחה שלי. אחד מהדברים שתמיד שמעתי מאמא שלי זה שאני אבוא לידה וכך אקבל ממנה עזרה בעתיד עם הילדים. וואלה מה אני אגיד לכם, שום כלוםםם. ועוד בעלי במילואים כבר חודשיים, אין לי כל כך חברות עם ילדים ומי שכן היא גרה רחוק. החברות הרווקות למיניהן ממש לא מבינות את גודל הקושי. אני ממש עייפה מתמודדת עם קפיצת גדילה הילדה לא ישנה במהלך היום כבר שבוע. אני מאוהבת בה קשות אבל אני כל כך בודדה ועצובה. כל הזמן מפנטזת על להתפוצץ על אמא שלי ואחיותיי ולעבור לגור ליד המשפחה של בעלי, שהם דווקא כן מאוד שם עבורי אך גרים רחוק. מה עושים אשמח לחיזוק 🥺