רק לפרוק כי אין למי... בעלי נסע מיום ראשון לעזה והיום חזר. יצא שישנתי 2 לילות לבד(מצדיעה לכל הנשים שמתמודדות עם זה מתחילת המלחמה!) בקיצור,חוץ מאמשלי שהציעה לי לבוא לישון אצלה אפחד לא שאל מה קורה איתי,אם אני צריכה עזרה,איך אני מסתדרת...אני עם 3 ילדים ובהריון. יצא שדיברתי עם אחותי ואמרתי לה שבעלי לא איתי ובמקום קצת לתמוך ולשאול אם אני צכה משו היא התבעסה שלא נוכל לצאת ולחגוג לה יומולדת כאילו וואדפאק במקום שתתענייני בי קצת,תראי אכפתיות,משו...(והיא גרה קרוב אליי כן?)היא מבועסת עלזה שרק שבוע הבא כנראה נחגוג. המשפחה שלי לא ממש ידעה מיזה אז לא ציפיתי לתמיכה אבל המשפחה שלו?צרצרים.אמשלו?שקט מחריש אוזניים.כאילו איפשר לשלוח איזו הודעה תומכת?משו? ושוב,אינלי כ"כ תלונות עלזה שהוא היה יומיים וחזר כי יש כאלה שמתחילת המלחמה לא בבית אני לא מדברת עלזה,אני מדברת על היחס של האנשים שהיו יכולים קצת יותר לתמוך/לשאול/לעזור... וזה פשוט מתסכל.