אני מרגישה הכי לבד בעולם אני לא מפסיקה לבכות כבר כתבתי פוסט פריקה על הנושא (שבבעלי אושפז בברה״ן) אתמול ביקרתי אותו עם הילד והתאפקתי כל כך לא לבכות כי אני לא שוכחת שגם הוא לא במצב טוב אבל אני מרגישה באמת כל כך עצובה ואף אחד לא יודע מה המצב כי המשפחה היא משפחה שופטת אתמול דיברתי עם אחי ופרקתי הוא רצה לבכות אני כל הזמן בגלל הדבר הזה חושבת על הפלה ואתמול בישרו לי שאני בהריון עם בת אני לא מסוגלת לעשות הפלה אבל אני לא מסוגלת לחיות ככה קשה לי בעלי אומר לי שאני לא יעיז לעשות זה תינוק חי והוא יצא מי זה אבל אני לבד יש לנו ילד על הרצף בן שנתיים בתפקוד נמוך קשה לי ללכת למקומות מבלי להיות מוצפת ולא רוצה לבכות בפרהסיה פשוט לא אמא שלי לא יודעת על המצב שלי ואתמול הלכתי איתה לסופר והיא חשבה שהוא בעבודה אז היא אומרת לי תגידי לבעלך שיבוא לקחת אותך שיעזור לך עם הדברים אז אמרתי לה שקשה לו לבוא כי הוא חלש בגלל הסוכר (סוכרתי) וצעקתי עליה ושמעתי על הקול שלה שהיא נפגעה שצעקתי אבל זה פשוט הכל ביחד ולא התכוונתי בקיצור עם דמעות יום שלישי שאני קמה על מיטה ריקה בלי בעלי הייתי חייבת לפרוק תודה שקראתן