אני לא יכולה יותר עם בעלי הוא פשוט מתחמק מלהיות בבית שזה כבר בלתי נסבל!! סיים לעבוד בשש פתאום צריך ללכת לעזור לחבר חוזר אחרי שעה אומר לי חבר שלי עשה תאונת אופנוע הלך לקחת את האופנוע מהכביש(אני שונאת שהוא נוסע על האופנוע בגלל סיבות כאלה!) אחרי זה הוא חוזר אומר שהוא צריך שנייה לנסוע לחבר שלו שיתקן את הקרסים של האופנוע של חבר שלו, עכשיו חזר לפני חצי שעה אני רעבה, לא עשיתי פיפי, הילדה שלי כל היום בכתה לי עשתה חיסון אתמול לא יודעת אם זה קשור. פתאום עכשיו אומרת אני הולכת לשבת עם חברים בפארק. אמרתי לו שכל היום חיכיתי לו שיחזור הביתה והוא אמר שאני בטלפון כל היום אבל אמרתי לו כן אני בטלפון כי אני מחכה שתתיישב נורמאלי ולא תמשיך לצאת מהבית ולחזור כל שנייה. אחרי זה הוא לקח את הקסדה של האופנוע ושאלתי אותו למה הוא נוסע על האופנוע שוב פעם אומר שאין לו כסף לדלק לאוטו אמרתי לו תיקח את האופניים שלך לא ענה בא לצאת ויצא לי מהפה ״לא מרחמת עליכם כל מי שעושה תאונה עם האופנוע מגיע לכם רק ככה תלמדו״ וכן. אני באמת לא מרחמת. כי אם לבן אדם יש אופציה לבחור בין חיים למוות והוא בוחר בדרך הבטוחה למוות אז זה אך ורק בעיה שלו ושום אמפתיה אין לי כלפיו. התחלתי להגיד לו אתה גם רוצה לעשות תאונה עם האופנוע לא הבנתי. לא ענה לי ופשוט יצא מהבית. אני מרגישה שהבית שלי בית זונות, שאני מקבלת יחס רק כשהוא רוצה לשכב, שאני משתגעת כבר להיות לבד עם הבכי שלי באלי לקפוץ מהחלון. אני שונאת להיות מקום אחרון בסדר העדיפויות שלו! לא עשיתי פיפי, לא התקלחתי משישי, לא אכלתי כלום, היא ילדה ש24/7 על הידיים שלי ואם לא זה בכי צרחות ברמה שהיא ישנה על הידיים שלי ואני ישנה חצי עין פתוחה בישיבה כי אם לא זה היא פשוט לא תישן ותבכה כל הלילה, נמאס לי מהחיים האלה נמאס לי כבר.