סיפור הלידה שלי ❤️ אתחיל בכך שהסיפור שלי מתחיל במוצאי שבת 17/8/2024, הייתי בשבוע 38+1, טבלתי במקווה ועשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש עם 18 הנרות. ביום שני נסעתי לבית חולים למעקב אולטרסאונד, הרופא שבדק אותי ראה שהערכת המשקל של העוברית ממש נמוך ולכן הוא המליץ על יילוד. עברתי למיון נשים ושם החליטו שאכן כדאי ליילד אותי. בבדיקת פתיחה הרופאה ביצעה סטריפינג (לא נעים במיוחד אבל גם לא נורא) ואמרה שהפתיחה היא אחד וחצי ומחיקה 70%. חשוב לי לציין שלא היו לי צירים כואבים. רק התקשויות מידי פעם שאפילו לא נראו במוניטור. חדרי הלידה היו עמוסים ולכן הוחלט לאשפז אותי עד שיתפנה חדר לידה. יום שלישי בבוקר בבדיקת רופאה היא ביצעה סטריפינג נוסף והפעם לא כאב לי במיוחד, פתיחה שתיים וחצי. בצהריים נשלחתי לחדר לידה. חוברתי לשק פיטוצין ולאט לאט התחילו צירים. אמרתי מראש שרק אם אני ארגיש שאני לא מסוגלת להתמודד עם הכאב, אבקש לקבל אפידורל. במשך 5 שעות (שעפו כמו טיל!) של צירים לא חזקים במיוחד, המיילדת פוקעת לי את מי השפיר. תוך כמה דקות אני מתחילה להרגיש צירי לחץ, בדיקת פתיחה- 5 ו- 90% מחיקה. אחרי שתי דקות בערך מרגישה ציר שמרגיש שהעוברית רוצה לצאת, שלחתי את בעלי לקרוא למיילדת שבאדישות (לפני 2 דקות פתיחה 5, מה הסיכוי?!) פונה אליי ואומרת לי לנסות ללחוץ... אני נותנת לחיצה, הראש בחוץ. המיילדת הראשית עדיין לא בחדר 🤣 העוזרת של המיילדת אומרת לי להחזיק את הנשימה בזמן שהיא מחזיקה את קצה הראש של התינוקת שכבר מציץ. המיילדת נכנסת ואומרת לי ללחוץ חזק. אני עוצמת את העיניים ומתרכזת ונותנת לחיצה של החיים מהרגע שאני מרגישה את הראש יוצא ועד שחבל הטבור משתלשל החוצה. אני שומעת את התינוקת שלי בוכה והמיילדת שמה לי אותה עליי. אני שומעת אותה בוכה ואני בוכה יחד איתה מאושר טהור והקלה. בובית שלי נולדה 2555 ק"ג. בריאה ושלמה. אני יצאתי בלי תפרים ורק עם טיפה נפיחות. מאחלת לכולן לידה קלה אפילו יותר משלי ❤️ אני מאמינה שחלק מזה שזכיתי בלידה קלה זה בזכות הסגולות והתפילות. ממליצה לכולן.