אני שונאת את חמותי פשוט שונאת!!!! היו לי איתה ככ הרבה מקרים, כמעט אני ובעלי התגרשנו בגללה, כתבתי פה הרבה עליה. יש לי תינוק בן שנה ויש לה קטע שהיא אוהבת שהוא ישן עליה (אובסיסיבית!!!!!) כל פעם שבאים אליהם היא מרדימה אותו צהריים בשעה מאוחרת ״בטעות״ ואז נדפקת לו השנת לילה. יש לו שעות מסודרות וכל פעם שהולכים אותו סיפור. בגלל זה דואגת לו לתת לה לשמור עליו, אלא רק שאנחנו איתו. קיצור בעלי כל הזמן מתעצבן שאמא שלי שומרת על הילד לרוב (למה ? כי היא גרה בנין לידנו) וכל הזמן אומר בואי נגיד לאמא שלי. אמרתי לו אין בעיה הפעם נגיד לאמא שלך וניסע עד אליה שזה חצי שעה נסיעה בשביל ההרגשה הטובה והשלום בית. אממה, תגיד לה לא להרדים אותו!!!! כדי שישן ב7 בערב כמו תמיד!!!! הבאנו לה את הילד והוא אמר לה אמא לא להרדים!! חזרנו אחרי שעתיים ומה קרה ??? הילד נרדם לה ״בטעות״ בשעה 5 וקם כשהגענו בשעה רבע לשש. קיצר אני עצבניתתתתתתתתת ועל מי אני עצבנית ?? לא עליה. על בעלייי שלא יודע להציב לה גבולות. אמא שלי יודעת שבעניינים של הילד לא להתעסק איתי היא מכבדת כל מה שאומרת לה. אבל חמותי ? זוווועה לא סופרת אותנו!!!!!!!! קיצר כשבאנו אליהם לקחת את הילד בעלי כולו מחויך ואומר לי מה נעשה נרדם לה. וקופץ על אמא שלו ומחבק אותה. יא חתיכת פחדן!!! תעיר לה!!! תציב לה גבול!!!! דיייייי כבר נמאס לייייייייייי ואסור לי להעיר על אמא שלו כי היא קודש קודשים שלו. אז אני נשארת עם העצבים ומשחקת אותה מחויכת מול בעלי, כי אז אם יראה אותי עם פרצוף תחת הוא יתחיל להתעצבן ולשאול למה אני ככה ואז נריב. אז פורקת לכן פה. שאני שונאת אותה ואני שונאת את עצמי שאני לא יודעת להעמיד אותה במקום וכמו מטומטמת צחקתי שהיא סיפרה שהוא נרדם נמאס לי.