אמלההה מ7.10 שהכל התחיל אני אצל חמותי כי אין לנו ממד אמלה אני לא עומדת בזה כבר לא רוצה להיות כאן ובעלי לא מוכן שנחזורר בטענה שזה השקט של לפני הסערה אמלהה לא עומדת בזה כבר קשה לי להיות אצלההה אני רוצה לבית שלייייי לחוקים שלי לפרטיות !! ולא לקבל ים הערות , ותלונות, על ההורות שלי על כך שלא מספיקה משהו על כל דבר בקיצור שאני עושה גם ככה אני נגמרת כל היום בטיפול בילדים אז מה גם צריכה לקבל על זה הערות שאני לא עושה מספיק שאני לא עושה טוב שזה שהם בוכים אני אשמה כי פינקתי אותם כי ככה וככה הכל באשמתי סעמקק אני לא ישנה בקושי אוכלת וגם בזה מאשימים אותי איך נמאסססס יואוווווו ואז בסוך עוד בעליי מתלונןן ועומר לי נמאס לי שאת כל היום עם פרצוף תשעה באב אי אפשר להיות לידך את עצובה ומדכאת איך איך אפשר להיות שמחה ככה איך אפשר לחייך כל היום עומדות לי רק דמעות כוסעמק סליחנ על הקללות אני כבר מתוסכלתת ואין לי אופציה ללכת להורים שלי כי גם להפ אין ממד ואוףך אני בשנייה מלהתגרש ממנו מתסכול אבל אין לי לאן ללכת אוף יואוווווווווווווו אני רק מושפלץ כאן כל היום

סליחה על הפירוט 🙈 שבוע 18, חושבת שאכלתי משהן לא טוב וכואבת לי הבטן ואני משלשלת. דורש ללכת לרופא או משהו או שהכל טוב ?

תינוק בן שבוע, מגיל כזה מתחילים הגזים?? עושה המון ובלילות ממש לא נינוח... יכול להיות שקשור לאוכל או שזה פשוט הגיל? אוכל נוטרילון רגיל מהתינוקייה כבר

חייבת להתייעץ איתכן על משהו חגגתי יום הולדת מאוחרת בשבת ויומיים לפני היום הולדת גילינו מה המין של העובר ובאופן ספונטני החלטנו לשלב את הגילוי מין עם היום הולדת שלי (בעיקר כדי לחסוך בהוצאות נוספות כי אנחנו גם ככה קצרים, וגם כי מאוד שמחנו ולא רצינו לתכנן עוד מסיבה כדי לספר למשפחה). אז עשיתי משהו מאוד צנוע, קניתי קופסא ובתוכה בלון וארגנתי יפה את הבית. עכשיו גיסי הודיע לי כבר לפני שהוא לא יגיע ליום הולדת שלי כי היו לו תוכניות אחרות, ולמען האמת לא חשבתי על זה בכלל כשתכננתי לספר. ויצא מצב שהוא מאוד נעלב חזק שעשינו את זה בלעדיו וממש עשה סרט, התקשר לבעלי ודיבר אליו ממש לא יפה ודי הרס לכולנו את החגיגה. עכשיו אני באמת לא מבינה, זה באמת יצא ככ נורא? מבינה שזה יצא קצת לא יפה, התנצלנו כי זה באמת לא במכוון. אבל בחייאת למה להתפס על קטנות.. במקום להגיד לנו מזל טוב אז להרוס את המצב רוח של כולם. ובנוסף לכל, אמא שלו (חמתי) מצדיקה אותו וזה מרגיז. למה להוסיף עוד אש? הדבר הראשון שהיא הוציאה מהפה כשהיא נכנסה לבית זה "איזה באסה" אני יודעת שהם רצו מסיבה גדולה עם עיצובים וכל זה אבל זה ממש לא בחירה שלהם וקצת עצוב לי שזה התגובות שלהם. אוף זהו פרקתי

אני ממש מתביישת אבל מתה להבין איך אתן עושות את זה אני עם תינוקת בת 9 חודשים בערך היא בבית איתי ולא ב''מסגרת'' אתן בוודאי יודעות את כמות תשומת הלב והצרכים שיש לתינוק בגיל הזה ובכלל היא יונקת וכשהיא ישנה במהלך היום זה פיזית עליי אז באמת שאני מרגישה שאין לי זמן לשום דבר איך מבשלים תוך כדי, כביסות, ניקיונות, שלא תבינו לא נכון אני עושה הכל אבל זה מאוד לא נוח ולא אידיאלי מרגישה שכביסה וניקוי כללי כזה עוד ניחא אבל בישולים ממש קשה ביחד, וזמן לעצמי פשוט לא קיים זה הגיע למצב של ריב עם בעלי על זה שאתמול בצהריים לא היה אוכל מוכן ןהצעתי לו סנדוויץ' לבנתיים הוא היה רעב ועצבני בעקבות הרעב ואז זה ככה יצא כריב. ממש קשה לי למצוא זמן להעמיד סירים כמו בעבר

היי אהובות, אני ממש אשמח להתייעץ בעיקר עם אמהות שמניקות או הניקו. זה ארוך אז לכל מי שקוראת, תודה מראש. אני אמא ל2 צמודים, בת 1.9 ובן 4 חודשים. אני מניקה את הקטן הנקה בלעדית. אתחיל ואומר שההנקה נורא חשובה לי, נלחמתי המון כדי להצליח להניק ותודה לאל היום הכל קורה בצורה מהממת. התינוק שלי אוהב לינוק ואני נהנית ומתמוגגת לראות אותו יונק ובעיקר גאה בעצמי. אז מה העניין? 1. אני מרגישה שאין אותי. אבל באמת אין אותי. אני מתקלחת 3 דקות, אני יוצאת לאימון וכל האימון אני במצפון שבעלי שם בכאוס מוחלט. 2. אני מרגישה שהילדה מקנאה מאוד ויש לזה התבטאויות רגשיות קיצוניות שאי אפשר לפספס שזה בגלל התינוק וזה שהוא כל הזמן כמעט עליי. לא משנה כמה אני מנסה להיות רק איתה ברגעים שהוא לא יונק זה עדיין לא מספיק. 3. בעלי ואני לא יכולים לצאת ולא יכולים לעשות שום דבר זוגי כי התינוקי דורש לינוק המון, הולך לישון מאוד מאוחר בלילה כי הוא יונק בערב המון. 4. בעלי מפציר בי כל הזמן להפסיק, בכל מיני סיטואציות כשקשה לנו. אומר שזה כבר נהיה קשה מידי והילד תלותי רק בי, שהוא כל היום רוצה ציצי ואף אחד לא מצליח להסתדר איתו. הוא פחות מבין את החשיבות של זה ממני. 5. אני מתגעגעת לגוף הקודם שלי, אני לא מצליחה לשנות שום דבר במהלך ההנקה, צריכה לאכול יותר מבדרך כלל ולכן סובלת מעודף משקל, אני לא יכולה לחזור להרגלי אכילה קודמים שסייעו לי לפני כן כמו למשל לאכול בשעות מסוימות ולצרוך פחות קלוריות ובקיצור אני מתוסכלת וחסרת בטחון רוב הזמן מהגוף שלי. 6. הקטן סרבן בקבוקים (ומוצצים), אז לצאת בלעדיו זה כמעט בלתי אפשרי. 7. אני חוששת מרגע הגמילה בהמשך. חשבתי להניק אותו לפחות עד גיל שנה ועם איך שזה נראה עכשיו לא אצליח לגמול. 8. אני בעצמי נורא מחוברת להנקה, זה איפה שהוא ממלא אותי באושר. אני מסתכלת עליו תוך כדי ונמסה. אז גם זה כשלעצמו מפחיד אותי. מה הייתן עושות? המחשבה להפסיק הורגת אותי, אני עדיין לא בשלה להפסיק ובניתי על להמשיך הרבה יותר. מצד שני באמת שזו התקופה הכי קשה בחיים שלי. אני מרגישה שאני לא מצליחה לתמרן כבר