5 שנים עם בעלי. אתמול לקחתי אותו לאיזה מקום לא ככ צנוע והיה לו ככ קשה והוציא עליי את כל התסכול שלו.. ברמות שבחיים הוא לא דיבר או התנהג כמו שהיה. ולמעשה בערב הייתי אמורה לטבול. הגענו , הוא העלה את כל הילדים. לקחתי איתי את התינוקת וברחתי.. יצאתי לחשוב עם עצמי , טיילתי קצת.. החלטתי שאני הולכת למקווה עם כל הניסיון. חזרתי, דיברנו כמו שצריך הוא אפילו לא ידע שטבלתי ושהייתי במקווה כי היה בטוח שאני כועסת.. וזהו ביקש סליחה, דיברנו חצי שעה שלמה. ולבסוף היינו ביחד וקיימנו את המצווה של יום הטבילה . לפעמים להוריד מהאגו, זה לא מעיד על חולשה אלא להפך. שלום בית כמו שתמיד חלמתי. מאוהבת בו פשוט 🥰 וגאה במי שאני כל כך.