אני כלכך עצבנית ואין לי סבלנות להתמודד עם זה יותר, אשכרה מצאתי את עצמי אתמול חושבת להתגרש ובשביל מה אני צריכה את הדרמות האלה בחיים שלי. חמותי טיפוס מאוד לחוץ מאווווד!!! כל דבר מבחינתה מסוכן/ יפגע בילד/ הילד יסבול מבחינתה שיהיה כל היום על הידיים ועכשיו בן כמה הילד?!?!?! שנה!!!! מי שיש לה תינוק בגיל הזה יודעת כמה הם אנרגטיים וחייבים לפרוק על אחת כמה וכמה שמדובר בבן! ״אל תוציאו אותו החוצה תצאו בערב ב18״ כן בטח גברת שהילד גמור וזה זמן א.ערב ולישון, ״אל תשימו אותו על הרצפה״-וואלה?!?! ״אל תתנו לו לטפס״-איך יתפתח? איך ילמד? ״אל תשתעשעו איתו במקלחת זה מסוכן״-מדובר על השפרצות מים כן? לא על לתת לו את הדוש שיקלח את עצמו. בד״כ אני כל הזמן סבלנית ומסבירה לה את הרציונל מאחורי הדברים, נגיד שחשוב שיזחל על הרצפה וחשוב שיאכל עם הידיים שהכל חלק מההתפתחות ובעלי יכול פשוט להתעלם ממנה או מתעצבן עליה כזה ומעביר, אבל לרוב היא ניגשת אליי וטוחנת לי במוח כי מבחינתה אני המבוגר האחראי והיא מתנהגת לבן שלה (בעלי) כאילו הוא תינוק בעצמו. בקיצור סיטואציה מרגיזה שקרתה לא מזמן: היא החליטה שהיא רוצה לבוא לראות את הנכד, בעלי הסביר לה כבר כמה ימים לפני שאין לה מה להגיע בשעות מאוחרות כי הוא כבר עייף/רעב.. החליטה להגיע בהסכמת בעלי. היו איתו למטה בגן שעשועים ועלו איתו הביתה ב18:45 שזהו הילד גמור בשעות האלה. איך שנכנסו זחל אליי וחייך היה מבסוט עד שהגברת החליטה להרים אותו ואז זהו מפה הילד לא הפסיק לבכות. בעלי הכין לו דייסה ואני האמת הייתי צריכה לצאת לאנשהו אבל כמובן אמרתי לעצמי שאין מצב אני יוצאת ומשאירה את הבייבי ככה ובעלי היה לחוץ ועצבני הרגשתי עליו. הילד כמובן לא רצה לאכול מרוב עייפות ובעלי במקום להרים שנייה את הילד ולחבק אותו ממשיך לנסות להאכיל אותו ואני בכוונה לא התערבתי בסיטואציה כי מהיכרותי עם הבנאדם ידעתי שבסוף יהפוך את זה עליי שכאילו הכל מתחרבש בגללי. בקיצור וכל הסיטואציה שהתינוק בוכה, אמא שלו זורקת הערות ברקע ומתסיסה את האווירה ״וואי למה הוא בוכה ככה״ ״וואי אולי קח הנה״-מנסה להביא לו דברים וכל שנייה שהיא מתקרבת לתינוק הוא עוד יותר צורח את החיים. כבר לא יכולתי לשמוע ולראות אותו ככה אמרתי לבעלי עזוב הוא עייף מידיי תקלח אותו ואני אכין לו בקבוק. סבבה הוא מקלח אותו וכל הזמן הזה אמא שלו משקיפה בביקורתיות לראות איך הוא מקלח אותו כי שוב מבחינתה הבן שלה תינוק בעצמו ועדיין גם במקלחת הוא בכה. מה שלא אופייני לו כי הוא אוהב מקלחת וידעתי שזה בגלל שהיא משקיפה עליהם תחשבו איזה מלחיץ זה ולא נעים לראות אדם משקיף עליך?!?! יצאו מהמקלחת הרמתי אותו וחיבקתי אותו חזק חיבוק ארוך והוא נרגע וברקע אמא שלו-זה מה שהוא היה צריך, זה מה שהוא רצה. לאאאאא הוא רוצה שנייה אוויר ממך וספייס עם אבא שלו ושתפסיקי להיצמד אליו ברגע שהוא אוכל/מתקלח/עם אמא שלו בחיבוק אחרי שחזר מבחוץ וכל הסיטואציה הזאת אני מרגישה שבעלי מתאפק לשלוט בעצבים שלו ומתבאס שהערב הלך ככה עם הבייבי ובצדק. בדכ כל ערב הם חוזרים מטיול בחוץ הוא מאכיל אותו מקלח וזהו הילד נרדם ובאותו ערב הכל היה טוטאלוס. בקיצור אחרי שראיתי שהילד רגוע יצאתי לאימון, חזרתי אחרי שעה ונחשו מה? אני ובעלי התווכחנו על הסיטואציה ומה שהיה, אבל בהגזמה מה שהרבה זמן לא קרה ושוב כרגיל את העצבים שלו והלחץ שאמא שלו גורמת לו הוציא עליי, איזה כיף לי? מי לא יהנה מאמא ביקורתית שמשקיפה על כל פיפס שלך עם הילד שלך ועוד זורקת הערות ומערערת אותך בכל פעולה שאתה עושה. וואי פרקתי.