סליחה שאני בוכה על זה כל כך הרבה, אבל אני כבר על סף דיכאון.. הבחילות האלו מהשניה שאני פוקחת עיניים ועד שאני הולכת לישון, הקאות שלא גורמות לשום הקלה, כדורי בונג'סטה שכמעט לא השפיעו.. ואני לא מפסיקה להגיד לעצמי שב"ה כל זה מסיבה כל כך טובה! חיכיתי להיריון הזה כל כך הרבה!!!! אבל אני סמרטוט.. שוכבת אפטית במיטה וקמה רק כדי להקיא. בהיריונות הקודמים (שהיו לפני כמה שנים טובות) לא הייתי ככה. סבלתי אבל לא ברמה שאני מפחדת לקום בבוקר.. והכי גרוע שאני כל כך כועסת על עצמי שאני מעיזה להתלונן כי זכיתי בהיריון הזה! שבורה נפשית כבר