סתם שאלה… תהייה… למה זה מובן מאליו שכל כך קשה לנו עם הילדים שלנו בחופש? (אני עם 2 בבית). כל מי שאני מכירה עם הלשון בחוץ, ותולשים שיערות עם הילדים בבית וסופרים את הימים עד החזרה מהמסגרות. זה כאילו לא אמור להיות הבסיס הטבעי של אמא להיות עם הילדים שלה? מה זה אןמר שאנחנו? מפונקות? למה זה לא טבעי? לי אישית מאוד מאוד קשה עם הילדים בבית, הם משתעממים מתחרפנים לכן צריך לטייל איתם ולהעסיק אותם כל היום ואני מרגישה מותשת, ושכל יום הוא אתגר. והילדים שלי טובים זה לא שבעייתים במיוחד. קיצר לא מבינה מה קורה פה. מה עשו פעם?! אנחנו כאילו בחוסר סבלנות וחוסר כוחות מטורף שלא מצליחות לעשות את הדבר הכי טבעי ובסיסי ומובן מאליו או שאני מדומיינת? (ולא מדברת על קושי עם העבודה, חברות שלי ואני כולנו בחופש במילא)