לא יודעת מאיפה להתחיל,אין לי כל כך למי לפרוק אני מרגישה שאני בקשר ממש ממש מרוחק וקר עם המשפחה שלי הם לא עשו לי שום דבר רע,ההפך,הם אנשים מדהימים אבל אני חושבת שמגיל קטן הם לא דאגו לטפח את הקשר המשפחתי שלנו,גם עם אח שלי,והקשר ממש הלך ודעך הם מאוד מנסים ועושים המון בשבילי אבל כשאנחנו נפגשים,אין לעבוד,מרגישה שבקושי יש לנו על מה לדבר אני עוברת ליד אחי ברחוב אומרים היי וזהו..וזה לא שקרה בנינו משהו,פשוט ריחוק כזה שבא עם השנים אני רואה אמהות שאמא שלהן החברה הכי טובה שלהן ואני מקנאה כל כךךךךך אבל מרגישה שאצלנו זה לא יכול לקרות😞בא לי קשר כזה שאני משתפת אותה בהכל אבל זה ממש ממש לא שם כאילו נוצר לי איזה אנטי אליה..היא אישה קצת חסרת טאקט לפעמים,מדברת הרבה,לא תמיד שמה לב לסיטואציות חברתיות.ואני בן אדם שמאוד מאוד מודע לסיטואציות חברתיות וזה מתנגש על ההריון סיפרתי להם רק בחודש כמעט 5 כי באמת לא ידעתי איך לפנות אליהם לעומת זאת עם אבא שלי קצת יותר קל לי,כי הוא שקט כמוני..אבל עדיין לא הקשר שהייתי רוצה מה הייתן מציעות לי לעשות?זה כבר שנים ככה וזה הולך ומפריע לי עם הזמן בעלי כל הזמן אומר לי מה זה למה את בקושי מדברת עם ההורים שלך?למה הם בקושי באים אלינו הביתה?הלוואי והכל היה אחרת!!!!