שלושה חודשים מאז ההפלה מצב רוח מאוד ירוד..עדיין…קמה לעבודה כי צריך לעבוד וישר לבית,עדיין בלי ילדים …מרגישה שאין תכלית …שאין לי חשק לשום דבר..רק לבעלי. איך אני לעזאזאל יוצאת מהמצב הזה..אני מרגישה כל כך לא טוב חוששת שאולי מפתחת דיכאון קל

אוף אני לא מפסיקה לבכות מהבוקר 😞 מרגישה טמאה..... דוחה..... אני בסוף המחזור, נגמר לי אתמול כבר אין דימום אבל היה טיפה בבוקר בתחתון אני שומרת נידה.. בחיים לא פספסתי... בלילה בעלי התקרב אלי בא אלי למיטה ואמר שהוא חרמן מת ונצמד אלי הוא ממש הדליק אותי אנחנו חרדים.... בחיים הוא לא עשה את זה לפני.. הצלחתי לומר לו שאני לא רוצה הוא חזר למיטה שלו ובבוקר שוב לפני שהקטנה התעוררה הוא בא עלי ונגע בי ועשינו..... אני מרגישה דוחה... כמו חיה שלא הצלחתי להתאפק.... זה גם מגעיל אותי כמה שנהנית מהאסור הזה...אני מרגישה שעשיתי משהו ממש רע כאילו עכשיו הוא כבר לא יכבד אותי ואני מסתובבת בהרגשה רעה מהבוקר כאילו יש לי סוד נורא באלי ללכת למקווה אני שונאת את עצמי על זה

כמה נורא לשבת ליד חברים עם נרגילה?

ספוילר. הטפשת לא עוברת, לעולם. הנה אמרתי את זה. * נכתב לאחר זמן רב לאחר הלידה ועדיין מנסה להטעין את הבקבוק מים בכבל של האייפון 🤦🏽‍♀️

מישהי הלכה עם תינוק בן חצי שנה לקניות בסופר ? **ולא עם מנשא!!** ממש למלא עגלה של סופר (לא השלמות) כי בעלי טוען שאפשרי ״איך כולן מסתדרות״

בנות שעשו החלקה בהריון ממליצות? או עדיף לחכות ?