.

בהתחלה להכיר את הסיר / שירותים עם מושב כזה, אחר כך כשנמצאים בבית אז להיות קצת עם תחתונים וכל הזמן לשאול אם יש פיפי. אחרי הרבה זמן, כשרואים שהולך טוב בבית אפשר גם לצאת להסתובב קצת בחוץ. רק כשגם זה הולך טוב להחליט שמתישהו זהו, כבר רק בשינה עם חיתול וכל היום עם תחתונים. אבל חשוב (!!!) רק כשמרגישים שהילד מוכן, שאין פספוסים בכלל או כמעט בכלל כשהוא עם תחתונים. וברגע שמחליטים - אז זהו, לנסות בלי ללכת אחורה. אצלנו זה היה כמה חודשים ואז כשהפסקנו היה כמו קסם בלי פספוסים. גם נותן לילדה הרבה גאווה ותחושת הצלחה.

מוסיפה שאין שום טעם להתחיל מוקדם מדי, כשהילד מוכן זה הולך ציק צק ואם הוא לא מוכן אז אפשר חודשים לסבול מפספוסים שזה לא נעים לאף אחד מהמעורבים

אני חושבת שהוא מוכן לפי כל הסימנים שקראתי אבל יש לי כמה שאלות אליכם- האם חייב שיהיה לסיר מקום קבוע? כי שמתי לב שאני שמה אותו נגיד מול טלוויזיה והוא יושב שם בסבבה יש לו יותר סבלנות לזה ואם אני לוקחת אותו איתי לשירותים זה מהר מאוד לקום וללכת משם, השאלה אם להתחלה זה כזה קריטי או שכרגע להתחלה זה שהוא פשוט יתרגל לרעיון מספיק ולא חייב על ההתחלה מקום קבוע דבר שני שזה סתם מחשבה שלי- בגלל שעדין יש פיספוסים אני מוצאת את עצמי שמה לו רק תחתונים כי אין לי כוח להמון כביסות, אבל אולי אם אני אשים גם מכנס ויברח לו הוא באמת יבין את האי נוחות אם כל המכנס נרטב הוא יבין שמשהו קרה פה וזה לא נעים לי מה דעתכן?