החלטתי לשתף בסיפור הלידה שלי הכל התחיל שירדו לי המים בשעה אחת בלילה ממש שיטפונות בבית זאת לידה ראשונה אני כבר אומרת. התחילו לי צירים של הישמור לקח קצת זמן עד שקיבלתי אפידורל שאגב זה הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות לעצמי. כשהגעתי לחדר הלידה הגיעה אלי מיילדת שחשבה שאני אחרי לידה שמה כפפות ובאה ללחוץ לי על הבטן וישר עצרתי אותה ואמרתי לה למה צריך ללחוץ היא אמרה לי את אחרי לידה אמרתי לה ממש לא היא שאלה אותי אם השם שלי זה מירים אמרתי לה שלא !! היא אפילו לא בדקה מי אני ומה הת.ז שלי שזה הכי חמור בנות תשימו לב מה עושים לכן כל דבר לשאול לבדוק זה הגוף שלכן והלידה שלכן! אחר כך הגיעה המרדימה וקיבלתי את האפידורל בחדר לידה הזריקה עצמה לא נעימה אבל אחר כך לא מרגישים כלום ברמה של צירים של הישמור ואני ישנה זאת הרמה אוספת כוחות ללידה. תקשיבו בנות הפתיחה שהייתה לי זה היה ממש לפי הספר קיבלתי פיטוצין ואפידורל במקביל וכל שעה עגולה הייתה עוד פתיחה. האפידורל עדיין עבד לאורך כל הלידה התחלתי בלחיצות כמו שבחיים לא לחצתי כשהייתה עם פתיחה 10. אמרתי למיילדת מראש שתשים כמויות של שמן שקדים ומטליות לחות כדי שאני לא אקרע וככה היא עשתה. באיזה שהוא שלב בלידה אמרו לי שהדופק של התינוקת יורד וחייב לחתוך או לעשות וואקום או ללחוץ על הבטן. עכשיו הסתכלתי על הדופק הוא היה בסדר מסתבר שבבית חולים חושבים שזה מפעל ואמרתי להן שאין סיכוי שהם חותכים אותי העוברית לא במצוקה הם פשוט רצו לעבוד מהר ולסיים עם זה כי זה הכי קל לחתוך. בסוף הסכמתי רק לחיצות בבטן ואמרתי להם תקשיבו אני לוחצת הכי חזק שאני יכולה היא יוצאת אני מרגישה!! וככה היה אני והתינוקת נלחמנו לחצתי כמו שבחיים לא לחצתי נשמתי עמוק בלי צעקות בלי כלום רק נשימות והיא יצאה לעולם ב15.08.24 קילו 3.400 של אושר טהור. אני עם תפר פנימי אחד ממש פיצי וסך הכל הייתה לי לידה חוויתית ברמות. ועכשיו אני יכולה לקרוא לעצמי אמא. תקשיבו עדיף להגיע עם תוכנית לידה לדעת לדרוש לבקש כל דבר לשאול מה עושים ולקבל תשובות כי אם לא פשוט יעשו לכם מה שהם רוצים.