פוסט פריקה על החברה הכי טובה שלי מצטערת אם זה יהיה חופר אני חייבת להוציא את זה ואין לי למי. ואשמח לחוות דעת של אמהות טריות, אם הן מצליחות לשמור על קשר עם החברות הטובות שלהן או שפחות אין לי חברות וכנ״ל לגביה אין לה חברות יש לנו רק אחת את השניה ובאמת היא יותר מאחות בשבילי. שתינו לא גרות באותה עיר הכרנו בצבא לפני 10 שנים ומאז אנחנו בלתי נפרדות לא משנה המרחק אנחנו תמיד ידענו לשמור על קשר וגם אם לפעמים מתרחקות (שזה אף פעם לא להרבה זמן) אנחנו תמיד יודעות לחזור לדבר כאילו כלום לא קרה ולא לשמור טינה. כשהיא הייתה בהריון ראשון שלה תמיד תמיד דיברתי איתה תמכתי שאלתי לשלומה ולשלום בעלה במהלך כל ההריון הייתי לצידה (היה לה הריון קשה) וגם אחרי הלידה כשהתחילה המלחמה ובעלה היה במילואים חצי שנה והיא הייתה לבד עם התינוקת תמיד דאגתי לשלומה ושלא תרגיש לבד ועכשיו כשאני בהריון ראשון (כבר חודש 8), אין את אותה התרגשות ותמיכה. אם בכלל! אני יודעת שהיא אמא בפעם הראשונה, ורק לפני כמה חודשים היא חזרה לעבוד אחרי חופשת לידה ארוכה. עכשיו אני יודעת שזה לא קל לתמרן בין עבודה בית תינוקת וחיי חברה בגלל זה אני נותנת לה ספייס ולא חופרת ומחכה שהיא תפנה אלי כשיהיה לה זמן, (למרות שהיא כמעט כ ל יום מוצאת את הזמן להעלות סטורים באינסטגרם..) וזה קורה אולי פעם בשבוע שהיא פתאום נזכרת בי ושולחת הודעה.. ועד שהיא עונה להודעות גם יוצאת הנשמה כל כך פוגע לחשוב כמה אני נותנת מעצמי לבנאדם וכשאני צריכה את התמיכה, אין במי להיתמך ואני וההריון שלי פחות חשובים. בקטע שהיא אמרה לי לא מזמן בגיחוח ״ואי שכחתי שאת בהריון״ אותה זה הצחיק, אבל לי זה נתן חותמת כמה שהיא לא שם בשבילי כרגע בתקופה הכי מתלתלת ולא קלה בחיי בקיצור אני כל כךך פגועה כאילו אחותי דם מדמי הפנתה לי גב! עכשיו תמיד תמיד ידעתי לבוא ולהגיד לה את כל האמת בפנים גם אם היא לא לטעמה, אבל משום מה לא מסוגלת להגיד לה את הדברים האלה לא רוצה להצטייר כאילו אני מתבכיינת ומגזימה כי שוב אני מתארת לעצמי שזה לא קל להיות אמא ולהחזיק בית ולמצוא זמן פנוי אבל עדיין ממש מרגיש שהיא שכחה מקיומי. עובדה שהיא בקושי הייתה שם לצידי במהלך כל ההריון הזה. בקיצור כבר לא יודעת מה לעשות ואיך לפנות יכול להיות שאני מגזימה וסתם נפגעת?! יודעת שזה היה חופר אבל תודה למי שקראה עד הסוף🫶