אני שואלת בשיא הרצינות אם זה ככה זה בהתחלה או שאני מבטלת את עצמי אז אמא לצמודים וכמו כל התחלה קשה קשה הבית כבר לא מתוקתק כמו פעם יש ימים שאני לא מוצאת תרגע להתקלח לא תמיד אוכלת ארוחה אלה מנשנשת גם שאריות גם חטיפים וכל השאר מתארת לעצמי שכמו רוב האמהות לצמודים אז העיניין כזה בעלי עובד אני עובדת בבית,עקרת בית בעלי חוזר עייף עוזר לי עם המקלחת לאחד מהם ובכללי כן עוזר בערך במה שיכול הוא גם עייף ומובן ביותר אבל בשבילי אין לי איך להיטען בשביל לשמור על שפיות אני רוצה פעמיים בשבונ לצאת לאימון שזה גם לנפש להטענה אבל תמיד הבית שקט רק מ22 ולמי יש כוח לצאת לאימון ב22 ולו אין כוחות כבר להישאר עם 2 צמודים תינוק ופעוט אם זה משנה... בימים שהוא בחופש הוא צריך לישון ואני זטת שמתעוררת מוקדם לילדים אין לי מי שישמור על הצמודים אין לי חברות ואין ביביסיטר וגם אין כסף לבביסיטר ואין משפחה יוצא פעם ב שאני הולכת לפדיקור והוא מפרגן אבל זה לא ממש לנפש כמו אימון אנחנו אומרים הזמן יעבור קצת ויהיה יותר קל ואוכל לצאת לאימון אבל זה באמת ככה? אמהות לצמודים ככה זה? את תקועה בבית כי הוא עייף ומגיע לו לנוח אבל לי עם העייפות שלי אין הטענה לנפש אנחנו גם בקושי יוצאים ונהנים אבל זה גם לא הכי משנה כי אני צריכה זמן איתי הוא הציע שאני אלך לאימון עם התינוק אבל זה לא נוח ואני רוצה לרוץ ולהזיעה להוציא אגרסיות נו אתן מבינות... אז זה ככה זה או שאני מהטלת את עצמי בקטע שרק הוא כי הוא עובד?