פורקת כי אני מרגישה שאני מדברת אל קיר מהיום הבן שלי נולד (בן שנה וחודשיים) אני מוצאת את עצמי מעירה לבעלי על בסיס כמעט יומי. מעירה בסבלנות אבל בורחות הערות עוקצניות וכעוסות כי הוא פשוט לא בוחר לשנות כלום. מעירה על הדברים הכי בנאליים שיש. למשל היום הבן שלי בכה. יש לבעלי קטע שהוא פשוט נותן לו לבכות ולא נותן מוצץ/ מים. או למשל עכשיו חזרנו מחמתי ואני נהגתי חזרה מירושלים. כשבאתי להוציא את הבן שלי מהאוטו ראיתי שהוא יושב במושב שלו כשהוא כולו נוזל כזה עם הראש שמוט הצידה. נמאס לי כבר להעיר אני לא מרגישה אישה אני מרגישה רס״ר
הריון ולידההריון ולידה
💬1 תגובות

תגובות (1)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי9 באוגוסט 2024 בשעה 21:04
כ"כ מזדהה. קשה. יש ימים שאני משתגעת מכל הכובעים (רס"ר מנהלת הכספים המאהבת האמא המבשלת המזכירה...) וצורחת די! חא רוצה. ומה שלמדתי זה שנצטרך לקבל אותם כמו שהם או ללכת. אין טעם למרמור. לשחרר ולקבל או לבחור מישהו אחר.

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך