פוסט פריקה... אשמח לתמיכה... אנחנו הולכים כל שישי כבר כמה שנים טובות לסבתא שלי עם כל הדודים שלי והבני דודים וממש תמיד היה כיף. אני עם תינוקת בת חצי שנה , ויש עוד בני דודים עם ילדים אני מרגישה שכל שישי אנחנו שם ואף אחד לא מתייחס אלי אף אחד לא מדבר איתי לא מעניין אותם לשאול מה שלומי או איך עם התינוקת. היום לא היה מקום בשולחן של הבני דודים אז הם אמרו לנו שאני ובעלי נלך לשולחן של המבוגרים כאילו העיפו אותנו, לא היה להם אכפת שאין לנו עם מי להיות שם ובכללי אף אחד לא תרח לדבר איתי גם שם מן הסתם. ואז הם הלכו לגינה ליד הבית עם הילדים ואפילו לא שמתי לב כי הייתי בתוך הבית אף אחד לא הציע לנו לבוא גם כאילו הרגשה מסריחה כזאת שלאף אחד לא אכפת ממך פשוט אמרתי לסבתא שלי שאני הולכת הביתה ואז היא אמרה לא למה את הולכת תשארי עוד קצת ובאמת כבר הייתי עם דמעות רק רציתי לעוף משם וזה תמיד היה מקום שאהבתי להיות ולהישאר והייתי תמיד צריכה לשכנע את בעלי להישאר עוד ועכשיו בתקופה האחרונה נותנים לי כזו תחושה מגעילה ממש עצוב לי