נמאס לי מהבן זוג שלי. הוא אגואיסט ואני והילד מקום אחרון בסדר עדיפויות שלו. הילד בן 5 חודשים וכמובן שכל הטיפול בילד פלוס בבית זה אני. אני מרגישה לבד. אני כן יוצאת עם חברות וגם יוצאים כזוג בלי הילד. אבל עדיין מרגישה לבד. כאילו אני מגדלת את הילד שלנו ורק אני. הבן זוג שלי עצלן. בחרתי גן לבד , עושה קניות ותפעול לבית לבד, תפעול הילד. החלטות בנוגע לכל. ונמאס לי . בא לי לפרק הכל כי עשיתי טעות שנשארתי איתו זה לא משהו חדש אבל עדיין יש לי אהבה קטנה אליו . באמת שהחסרונות שלו גדולים מהיתרונות ואני אוכלת את עצמי שנשארתי פה. מתחננת אליו ללכת לטיפול זוגי וכל פעם הוא אומר כן כן ואז שאני שולחת מטפלות / שואלת תאריכים הוא אומר לי מה לא מה נגיד לה מה הקשר… אני הארנק בבית למרות שהוא מרוויח כפול ממני, הוא קמצן. חסכן. תקראו לזה איך שתרצו. שוקלת לעזוב יחד עם הילד אבל מפחדת שהמשפחה שלו והוא יפתחו נגדי חזית באיזשהי צורה … אני בעיקר מפחדת על הילד שלי שיגדל להורים שרבים, או שיגדל בלי אמא / אבא, בבית מפורק. בבית שלם אבל שההורים שונאים אחד את השני… היום פעם ראשונה הוא הלך להורים שלו לבד עם הילד כי ביקשתי קצת זמן לעצמי ועשה לי סרט של החיים עד שהלך כבר רציתי שישאיר את הילד וילך לבד. טוב לי עם הילד, לא טוב לי איתו .