רציתי לשתף אתכם בלידה השניה שלי, אומנם עבר כבר קצת זמן אבל חשוב לי להגיד כמה זה חשוב לבוא מוכנים ורגועים. הריון שני- קמתי באותו יום ב 6 בבוקר עם לחץ של פיפי אחרי 10 דק שוב היה לי לחץ של שירותים. עם הזמן הבנתי שזה צירים , כמה שעות שהיה לחץ סביר ולא נורא בכלל, למזלי בעלי היה בבית באותו יום. ב8 וחצי התקשרתי לאמא שלי שתבוא( היא שמרה על הבת הגדולה בזמן שאנחנו בביח ) עברו כמה שעות והלחץ היה נטו כמו של פיפי אבל התחזק והתחזק ונהיה יותר ויותר סדיר. הטעות שלי בהריון הראשון שלא הבנתי בכלל את החשיבות של נשימות נכונות. הפעם נשמתי נכון וכמו שצריך וזה ממש הקל על הצירים. באיזשהו שלב היתי תקועה על הפרש של 7 דק וכלום לא זז. אמרתי שאין מצב שאני לא יולדת היום. התחלתי לזוז , לרקוד ומה לא וזה ממש עזר פתאום נהיה הפרש של 3 דק סדיר והצירים התחזקו מאוד. כשהפסקתי לזוז הם חזרו להיות כל 6 דק. ב7 בערב החלטתי שאנחנו זזים לבית חולים( שעה נסיעה) הגענו ב8 לביח פתיחה 3 , כאב אבל היה כאב נסבל ישר ביקשתי אפידורל( טראומה מהלידה הקודמת) שאלו אותי עוד אלף שאלות כשעל הדרך הצירים ממש התחזקו, האחות שבדקה אותי אמרה לזאת ששאלה אותי אלף שאלות, מה את עושה היא פתיחה 3 יאללה לחדר לידה. בדיוק התפנה חדר, מקלחת זריזה , חוקן והופ, הצירים ממש התחזקו. המרדים הגיע ממש מהר אבל גם הצירים - כל דקה אם לא פחות , הצירים לא כאבו אבל בהחלט היה לחץ אדיר , שמעתי אחת אומרת שאני בשלב לידה, מאוחר מידי לאפידורל, התחלתי להלחץ, אין מצב שאני יולדת בלי אפידורל, נתנו לי גז צחוק , לא היה לו זמן להשפיע כי 2 דק אחרי זה היא כבר היתה בחוץ , דחיפה אחת הראש בחוץ המים פקעו, דחיפה נוספת וכולה בחוץ. היתי בהלם לא עיכלתי שילדתי הרגע. ועוד בלי אפידורל. כתבתי את זה כי הלידה הראשונה היתה 32 שעות , שמתוכם מעל 12 שעות של כאב בלתי נסבל ובקושי פתיחה 2 , כי לא נשמתי כמו שצריך , כי הגוף נכנס לסטרס והכאב רק התחזק בגלל זה, כי לא זזתי מספיק כי כבר הייתי כל כך באטרף של הכאבים. אומנם גם הלידה עצמה היתה מדהימה ומהירה אבל שום דבר לעומת הלידה בהריון השני. תזכרו שהנשימות זה לא פחות חשובות מכל אפידורל או כל תרופה אחרת. מאחל לכולכן לידה קלה מהירה ובריאות♥️