היי בננות, רציתי לשתף קצת במה שאני עוברת בתקופה האחרונה ולשמוע ממכם עצות טובות, אני ובעלי נשואים כבר 3 שנים, יש לנו ילד מתוק בן שנה וקצת ועכשיו אני בהריון שני חודש שביעי, אנחנו זוג שמאוד חשוב לנו לשמור על זוגיות וזה תמיד היה לנגד עינינו, השנה קרה מה שקרה ובעלי היה במילואים קרוב לחמישה חודשים, הרגשתי שכל יום שעובר אנחנו רק מתרחקים ושוכחים איך לדבר, ואז הוא חזר והייתה תקופה של הסתגלות קלה, שבה גם נכנסתי להריון ושוב הוא יצא לחודש מילואים, עכשיו הוא חזר, ואנחנו פשוט לא מוצאים את המילים לנהל שיח נפשי מקרב, הוא טוען שקשה לו הריחוק הפיזי שאני כבר לא איתו בייחד, אבל אני פשוט לא מרגישה שיש לי בכלל עם מי להיות במגע ויחסי מין, כי אין לי הרגשה של חיבור רגשי אל הבן אדם, הוא טוען שכל עוד אין אין המגע המיני הזה אז זה גורם לו לריחוק נפשי ואצלי הריחוק הנפשי גורם לריחוק מיני ופיזי, ובעצם נכנסנו לסוג של מערבולת, אנחנו משותקים מכאב, וואלה לא יודעת כבר מה אני מרגישה אליו, אם אני אוהב. אותי בכלל, מה אני עושה איתו בכלל, אלה רגשות קשות שאני מרגישה ועוד בהריון, אני בהריון ממנו ואני חווה אותו לבד, מרגישה תרועה עם ההריון והילד בזמן שהזוגיות שלנו מתפרקת שהיא היסוד לילדים ומשפחה, מה הייתן עושות? האם יש פה נשים שמזדהות איתנו? אין יותר כואב מלחיות עם אדם אהוב שכבר לא אהוב, אדם שבשבילו עזבת הכול את הבית והמשפחה שלך רק בשבילו ועכשיו זה מתפרק לי בין הידיים, למה אנחנו מרגישים ככה?