מבינה אותך אני עשרה ימים אחרי לידה.

קודם כל, מזל טוב. אם את כועסת על בעלך ובמקביל מרגישה מאד לבד, סביר להניח שהזוגיות שלכם היתה טובה והיוותה עבורך עוגן. מציעה לך לפתוח איתו ולא לחכות. לומר לו או אולי לכתוב שאת מאד מאוכזבת מהתגובה שלו. ושאת לא צריכה אותו שיגלה לך שאת מוצפת בהורמונים, את צריכה אותו שיזכור את זה כל רגע ורגע בראש ובלב. ויתמוך, ויקשיב ויעזור וינגב את הדמעות ויהיה חבר ויכיל את ההצפה. ושהגבריות שלו והזוגיות שלכם נמדדת דווקא במצבי המעבר הקיצוניים ולא כשהכל סבבה. תיאום ציפיות ברור כמה שיותר. אחרת בימים הבאים זה מרגע לרגע יהפוך לבילתי נסבל עבורך והרגשות שתיארת ילכו ויתעצמו. וגם את זה תגידי לו. כן הוא עכשיו אמור להיות המבוגר היציב המאוזן והאחראי. מאחלת לך התאוששות נעימה. ואנרגיה לא משתנה, משנים אותה. זה בכוחך!!

ההתחלה קשוחה ועם ילד שני למרות הנסיון שמקל יש יותר עומס כי יש ילד נוסף שצריך לטפל בו זה לא ימשיך ככה לנצח תוך כמה ימים תרגישי פיזית יותר טוב, בינתיים קחי משככי כאבים אם צריך האיזון בין הילדים לא פשוט אבל לומדים לעשות את זה, נסי למצוא זמן איכות רק לך ולגדולה, אפילו כמה דקות רק שתיכן זה מאוד יעזור

וואי זה כל כך קשה ההתחלה. גם לך וגם לסביבה.. והרגשות אשם על הילדים שהיחס לא אותו דבר וגם בעלך "הורמונלי" ומעכלת.. תחפשי מישהו אחר שאת יכולה לפרוק אצלו ושיהיה מסוגל להכיל אותך כמו אמא, חברה, בת דודה.. זה עוד יעבור אל תדאגי ואתם תהיו משפחה מהמממת