יש רמות לדעתי.. הרמה הקשה זה שאת לא מעונינת לטפל בתינוק שלך ושקועה שהמשהו אחד ולא מעונינת לתקשר עם אנשים. יכולה לומר לך שאני שלושה חודשים אחרי לידה ויוצא לי עדין לבכות מידי פעם ולומר שקשה לי ולבכות ממששש דמעות תוך כדי שהילדה בידיים שלי. אבל בהתחלה נגיד בכיתי כל היום תוך כדי שאני מאכילה אותה, ולא רציתי לראות אנשים יותר מידי, לדעתי שה כי רציתי לעכל את המצב החדש. תני לעצמיך זמן קצת זה לא קל בכלל ללדת ולהביא תינוק לבית ועכשיו להבין שהוא איתך לכל החיים, ושאת לא יכולה להרשות לעצמיך ללכת לישון ולצאת מהבית מתי שבאלך הכל צריך להיות מתוכנן אם יש עזקה בכלל.. תלוי מה מצבך בעיקרון

אני לא חושבת שיש לכך תשובה חד משמעית. מה את מרגישה? בעקרון אני אחרי הלידה הייתי כל יום בוכה מכל דבר הכי קטן משהו כמו חודשיים אפילו אחרי אבל מבחינת תפקוד זה לא השפיע עלי ואהבתי לטפל בבן שלי וברגע שקיבלתי את זה ושחררתי ואמרתי שזו תקופה וזה יעבור זה עבר. בבת אחת משתחררים המון הורמונים מהגוף כשהשליה יוצאת וזו הסיבה לכך. לא להיות קשה עם עצמך והכי חשוב לשתף את הסביבה שלך ואפילו איש מקצוע אם צריך! ❤️

בנוסף גם מאוד התגעגעתי להריון ולבטן ולתחושה שהוא בפנים ובועט וחוויתי ממש פרידה מהדבר הזה שזה גם חלק גדול מהתחושות שהיו לי והבכי. אבל זה עובר🥹

תפני לרופא שלך ותגידי לו את זה והוא יפנה אותך לאן שצריך . יש גם מרכזים לנשים בדיכאון אחרי לידה את יכולה להתקשר ולהגיד להם שאת רוצה שיחה או אבחון