פוסט פריקה סליחה מראש על החפירה אני כול כך עצובה כבר תקופה רשמתי בעבר שאני ובעלי מתחזקים והמשפחה שלי חילונית לכול דבר אנחנו גברים בעיר אחרת מהם אז אנחנו בקושי נפגשים איתם בגלל שאנחנו שומרי שבת יש לי שני ילדים קטנים שנמצאים בחופש גדול ואני בהריון חודש שמיני אני מרגישה כול כך לבד כול הזמן יש לי שתי אחיות גדולות שתמיד היינו יחד אמא שלי נפטרה לפני שלוש שנים אז המצב במשפחה לא כמו שהיה פעם שהיינו ממש מאוחדים ויחד אני לא יודעת אם זה בגלל ההורמונים של ההריון או שאני ממש פגועה מהם ומאבא שלי אבל אני לא מפסיקה לבכות הם סגרו להם חופשה לעוד שבוע רק הם בלי ילדים כולל אבא שלי ושתי אחיות שלי ואחת מהאחות שלי התקשרה אלי כדי שאני ישמור לה על הילדים ואני פשוט מאז פגועה שהם אפילו לא כללו אותי בנושא של החופשה רבתי איתם ועם אבא שלי ואחות שלו חת אמרה בואי תסגרי עכשיו ואני מרגישה כול כך פגועה מהם שפשוט לא באלי ללכת ולהרגיש שכול החופשה הזו זה באילוץ אחרי שרבתי איתם אני כבר כמה ימים בוכה ואף אחד מהם לא מנסה להבין שזה פגע בי מאוד אין לי את אמא שלי לדבר איתה אני גם ככה רחוקה מהמשפחה שלי המצב הכלכלי שלי על הפנים ואני מרגישה שאף אחד מהם לא מנסה לשפר את המצב איתי כי אני שומרת שבת כול השבתות שלי הן לבד כמה חגים עשיתי לבד כי הם תמיד נוסעים למקומות לעשות חג לא פעם אחת הזמינו אותי לארוחת שישי ( אני יודעת שזה כבד לארח גם לינה ) אבל אם אני לא מזמינה אני לא רואה אף אחד מהם וגם שהם באים אלי שישי הם בורחים ישר אחרי ארוחה ואני פשוט פגועה מהכול הולך להיוולד לי עוד ילד שגם אגב אני אוכלת את עצמי שלא הולך להכיר את אמא שלי ואני מרגישה שהוא גם לא יכיר את האחים שלי בגלל שהם לא מראים שום דרך לשפר את הנושא של הריחוק הזה וזה דבר שנוצר בשנה האחרונה רק שאני ובעלי החלטנו להתחזק ואני לא מתחרטת על השינוי הזה זה שינוי טוב ואני מרגישה שלמה איתו אבל זה כואב שהם מתרחקים ממני כולל אבא שלי שעושה את עצמו כאילו תמים ואני הסברתי מה כואב לי ועדין אין שינוי