תינוק בן 7 חודשים, כבר כמה לילות שהוא מחרפן אותי, מתעורר מלא בלילה, ובכלל לוקח שעותתת להרדים אותו...מאז ומתמיד לא מצאתי שיטה עקבית, לא ביום ולא בלילה, והלילה כבר התחרפנתי לגמרי, קשרתי אותו בעגלה כדי לנענע, הוא סירב והתפתל והרגשתי כמו איזו מטפלת מתעללת....הורדתי מהעגלה, הכנתי לו בקבוק (הוא יונק חלקי וכבר לא רצה לינוק) אכל את הקבוק אבל לא נרדם, מניחה בלול עם טפחיות בטוסיק אבל הגב שלי מתעקם ונשבר והוא צורח כשאני מפסיקה לטפוח .. התחלתי להגיד "איזה ילד בעייתי אתה!" כולי בעצבים לא מאוזנת ולא מרוסנת.. . ובעלי יצא עליי על הדיבור שלי .. אז נכון שהייתי תוקפנית וזה דיבור לא מתאים, אבל די אני מחורפנת בלי עזרה! מה מצפים ממני? הקטן הזה מזכיר לי את הילדה הבכורה שלי, שהגידול בה היה לי כל כך קשה, הכל בהתנגדויות, התעקשויות. . למה לא יכל להיות פשוט יותר? למה אמהות צריכה להיות כל כך קשה ומלאת סבל??? ולמה אני מרגישה חרא ואמא מתעללת?! אני היחידיה שיוצאת מאיזון בלילה ואומרת מילים כאלו??? אם אני חרידה תגידו לי, אולי אני צריכה טיפול... זהו פרקתי