פוסט פריקה ואולי גם על הדרך אקבל עצות מועילות.. יש לי ילדה מושלמת ברוך ה' בת 5 חודשיים, אני עדיין איתה בבית עד ה1.9 שתכנס למסגרת.. יוצא מצב שאני כל היום איתה ולא מתלוננת בעלי הוא זה שעובד כרגע ואני בבית. הסברתי לו כמה פעמים איך אני רוצה שיתנהל בינינו התפקידים עם הילדה, שכל אחד צריך לקחת אחריות ויש לה גם אמא וגם אבא שיכולים ויטפלו בה.. הבהרתי בצורה הכי ברורה שיש שאני לא סופרמן ואני לא יכולה לעשות הכל מהכל גם להיות עם הילדה מהבוקר עד שהולכת לישון גם לדאוג לבית נקי לא.צהריים לכביסות ושאר מטלות הבית שאני צריכה את העזרה שלו והוא אמור להיות חלק מכל זה למרות שיוצא לעבוד ואני בבית!!!!!!!!! כלום לא עוזר והכל נראה כאילו לא דיברתי, שאני מבקשת ממנו תיהיה איתה רגע הוא פשוט עושה טובה לוקח ולא עושה שום מאמץ שהיא לא תגיע למצב של שיעמום ואז בכי פשוט יושב איתה ונמצא בטלפון או במיטה ואז היא מתחילה לבכות כי היא לא מוצאת את עצמה ורוצה יחס לשחק וכו והוא מתחיל לאבד את זה אני לא יכול היא בוכה בטוח היא רעבה(היא יונקת אז זה התירוץ הכי קל להעביר אותה אליי) מה יש לה וכו... הוא לא מנסה אפילו להיות חלק ולתת יד. ומה ששבר אותי עכשיו זה שהתחלתי בטקס שינה שמתי אותה בלול התחלתי לנדנד ואז אמרתי לו אתה יכול לבוא להמשיך אותי אני ילך להכין את העוגיות חבל על הזמן הוא בא ומפה..... הוא נדנד כאילו עושה טובה היא הרגישה שזה לא הרדמה מכל הלב התחילה לבכות ולעשות קונצים ואז הוא טען שהיא לא עייפה וכו בלבל את השכל ככה איזה חצי שעה ואני בזמן הזה עובדת על עצמי לא להעיר לו לתת לו להסתדר לבד בטוח הוא יסתדר בסוף ... בסוף הוא נשבר אמר לא מרדים אותה יותר אני לא יודע אני לא יכול במילא את לא עושה כלום אני עובד וכווו באתי לחדר בעצבים האכלתי קצת שמתי בלול נדנוד קל הילדה נרדמה. הייתי אמורה לצאת בערב עם חברות לגלידה ובסוף ביטלתי מעצבים ובעיקר כדי לעשות לו מצפון על זה שלא יצאתי (ואני לא יוצאת בחיים זה נס שקבעתי משו וגם אותו בסוף ביטלתי)... קיצור זה יצא ממש ארוך הייתי חייבת לפרוק ולדעת מה עושים מפה והלאה איך משנים את המצב?????