אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לכל הנשים שילדו/בהריון/צריכות ללדת או אפילו אימהות לכמה ילדים. יצא לכן לפגוש את זה שמבטלים אתכן כאמהות? שהיה בא לכן להעיר או לאסור משהו שקשור לילדכן אבל בשביל לא לפגוע בשלום בית או בחברות פשוט בחרתן להבליג אבל זעמתן חזק מבפנים? די!! מגיע לכל אמא באשר היא (וגם לאבות אבל כרגע אני רוצה להתייחס ולהעצים את הנשים) להרגיש שלמה בפומבי עם החינוך שהיא מעניקה לילד/ה שלה מבלי לחשוש שמישהו יבטל אותה! אני אמא טרייה לתינוקת בת 3 חודשים ומאז שילדתי זה לא מפסיק לפגוש אותי. הבום הראשון והחזק ביותר היה מול חמותי (שהיה ברור שזה יקרה כי היא מטבעה טיפוס שטלתן וקשה) פשוט מבלי להניד עפעף היתה עושה מה שבא לה אפילו אם היינו מבקשים שלא, גם מול אנשים אחרים והמשפחה שלי היינו מבקשים נניח לא לנשק ו10 שניות לאחר מכן היא היתה מנשקת וטוענת ״שכך גידלה את כל ילדיה ולא קרה כלום״ וזה מתחיל בזה וממשיך גם בשכנה תמימה שפוגשת אותנו בבניין ורואה את הילדה ולטעמה הספרון ציורים השחור לבן כבר לא מתאים לגיל ו״הגיע הזמן להפוך לצד השני הצבעוני״ ופשוט מיד פועלת ומחליפה, או הדודה שמחליטה שעכישו זה זמן בטן ופשוט הופכת את הילדה אפילו שכבר ערב וזה פוגע לי בטקס שינה, ״בגיל הזה זה לא משפיע עליהם״ ויש לי עוד כל כך הרבה דוגמאות. היום לראשונה חווויתי את זה מאמא שלי שביטלה אותי בתוך הבית שלי. זה גרם לי לחכות להיכנס למיטה ולכתוב את הפוסט הזה כי בוער לי הראש כבר. לא ברור איך אישה שעברה בעצמה לידה ואפטר לידה יכולה לעשות זאת לאישה אחרת. נשים וגברים כאחד, כשאתם באים להעיר או גם להאיר גם אם זה מכוונה טובה וניסיון , יש דרך. לא תמיד גם הדרך או השקפת המבט שלכם היא הנכונה. כל ילד הוא שונה ויש לו אמא שמכירה אותו יותר מכולם ויודעת מה הכי נכון עבורו. גם ככה הכל קשה גם ככה הכל חדש. אז די! תחשבו עשרים פעם לפני שאתם רוצים להגיד משהו ובטח שלא לבצע אותו ולפעול על דעת עצמכם. ולך אמא יקרה שקוראת את זה אם גם את מזדהה שולחת לך חיבוק❤️ היום אני יכולה להגיד שעברתי רכבת הרים ב3 חודשים ואני לביאה לילדה שלי. יש משהו מאוד מלחיץ בכך שתינוק נמצא אצלך 9 חודשים ופתאום הופך יוצא החוצה והופך להיות ״של כולם״. תכילו❤️