בנות קצת מתוסלכת.. אני בהריון שבוע 11, ואנחנו גרים אצל חמותי, מאז שהתחתנו. כי בהתחלה חמי היה חולה ובעלי לא יכל לעזוב אותו, אז הסכמתי לעבור אליהם, כמובן שלא אהבתי את זה כל כך, אבל רציתי שבעלי ירגיש טוב עם עצמו שלא עזב את אבא שלו חולה מאוד. לפני שנה וחצי חמי נפטר, וחמותי נשארה לבד. ולבעלי קשה לעזוב אותה לבד, גם בגלל שהיא לבד, וגם בגלל שאנחנו ככה מצליחים לחסוך. חייבת להגיד שחמותי אישה מאוד טובה, לא מתערבת בהרבה דברים, היא נותנת לי יחס וכבוד, ואני גם מאוד מכבדת אותה, כמובן שלפני היו דברים שהיו מעצבנים אותי, אז ישבנו שלושתנו דיברנו הבהרנו את הגבולות שלנו והיא הבינה. ובאמת שהיא חמה מדהימה, כשצריך עזרה היא ישר תעזור. אבל ממה שאני מתוסלכת שבעזרת השם אני יודעת תינוק, ואין לי פינה משלי, והחלום שלי תמיד היה שיהיה לי דירה קטנה שלי משלי, שאני אתן לילד שלי את ההרגשה שהוא נמצאה בבית של אמא, ולא בבית של סבתא. גם אם אני יעבור לבית של אמא שלי לא יהיה נוח, כי בעלי שומר שבת, אמא שלי לא, וזה נותן הרגשה שמחביים אותה, בגלל זה לא רוצה להפריע לאף אחד. פשוט מתפללת לקדוש ברוך שילח לנו בית במהרה משלנו שנוכל לגדל את ילדינו בכבוד, באושר ושמחה. אני מאוד חיכיתי להריון הזה , אחרי לידה שקטה שעברתי לפני כמעט שנה, וברוך השם אלוהים שלח הריון חדש, פשוט לא רוצה להיות מתוסכלת בגלל הבית, כי זה אוכל אותי מבפנים, וגורם לי הרבה עצב בלב. שוב פעם חמתי היא אישה מדהימה, זה לא קשור, פשוט עצם העובדה שאני גרה לא בבית שהוא שלי גורם לי עצבות. אני כבר לא מדברת על זה עם בעלי כי סיכמנו שאנחנו חוסכים לקנות דירה, אפילו שלא תהיה חדשה וגדולה, אפילו קטנה אבל יודעים שהיא שלנו. וזה לוקח כבר 3 שנים קצת מתסכל, לפני שנה היינו רבים עם בעלי הרבה בגלל זה אני רציתי להשכיר והוא לא, ואיך שוויתרתי על השכרה דירה אז נהיה שלום בית בינינו, ולא רוצה להרוס את זה..