אחרי לידה זה באמת באמת קשוח... אבל אין מה לעשות, אין לי כל כך טיפים איך להתגבר... אני רואה בזה כמו חוק שאסור לעבור ופשוט צריך לחכות. שולחת לך חיבוק, תחזיקי מעמד עוד קצת💝

אכן קשה ממש.

זה באמת אחד הקשים ביותר. אישית לוקחת את הרגעים האלה החיבוק מנטלי נפשי שלנו יחד לדבר יותר להכיל יותר להתחבר יותר ולחבק הרבה יותר נפשית ולתת גם לזה את המקום כי ברגע של פיזי הרבה פעמים אנחנו מפספסים שניה את החיבוק של הנפש שהיא צריכה חיבוק ויכולה לקבל חיבוק גם ללא שום מגע ולפעמים המגע מטשטש את זה. אני גם לוקחת את זה כמצב שטוב לי כי הרבה פעמים בתוך החודש/חודש וחצי הזה לא בא לך מגע או שאת כאובה מידי פיזית וכו' ולפעמים רק מגע קטן יכל להקפיץ לך את כל העצבים ואז לגרום למריבות וזה שאין את המגע הזה פשוט מציל מזה... וגם לוקחת את זה לרגע להתחבר לזה שילדתי לזה שיש לי עוד יצור שחייב אותי ואני רק איתו בלבד ואני לא חייבת לדעת בבעלי וזה זמן שיותר פנוי לי לחיבור עם הילד לפחות ככה זה אצלי ואחרי זה שאני טובלת מגיע הרגע שאני יודעת שאני גם יכולה לשחרר את הילד שניה לצד ולהיות רגע עם בעלי לבד בחיבוק ובמגע הזה שגם הגוף צריך ולא להיות טרודה עם הילד אם הוא אכל אם צריך לקום אם ישן טוב אם נושם וכו'... ויכולה תמיד להגיד לך שהיום לפני המקווה הוא הכי קשה בעלי תמיד יושב במיטה ומפנטז על מה הוא יעשה לי גם מביך גם מקרב גם מדהים ומושלם וגם רגע כזה של רגע לפני המקווה ואני חושבת שזה דברים שפשוט שווים את כל הקושי הכאב התסכול והרגשת הנצח הזו...

מבינה אותך אבל זה שווה בסוף הסיפוק שאת יודעת שעשית את זה בענק אל תדאגי כול איפוק כול התגברות הוא יערך אותך יותר ושתגעי לרגע את תרגישי הכי כיף בעולם כדאי שתתעסקו בדברים שלא יהיו הרבה למצב של... תראו סרט יחד תצאו לסיבוב בחוץ קצת מאחלת לך שזה מהר יעבור הזמן שולחת לך חיבוק לילה טוב