משתמשת פורטי27 ביולי 2024 בשעה 03:38
כותבת את זה בשביל תוך כדי גם להיות גאה בעצמי.
אז ככה: אתמול עבדתי מ7 עד 15 בצהוריים
באתי חזרתי לילדים גמורה שיחקנו, נהנו
בעלי ב19 הלך לעבודה.
ואני התחלתי לארגן אותם לשינה:
ואז הם נרדמו ועד שחשבתי שהכל בסדר פתאום הקטני צורח מכאבי בטן ונזלת
ששעתיים לא מפסיק לבכות
ואני גמורה כבר אין כוחות
ובכל זאת אמרתי לעצמי זה הוא להתעצבן ולשדר לו חוסר סבלנות
או לקבל את זה באהבה וללטף לחבק לעודד כי בכל זאת להיות חולה זה באמת לא נעים.
ובאמת בחרתי בסוף בדרך הנעימה והסבלנית למרות שבפנים אני כבר מתה לישון.
הרמתי חיבקתי הוצאתי לסלון ליטפתי עד שבאמת בסוף עשה קקי והשתחרר לו ושראיתי שעייף ורגוע חזרנו למיטה ב21:30 בערב
נרדם.
וב23:15 שוב התעורר לחצי שעה של קיטורים והלך לישון שוב.
הרגשתי מותשת ומפורקת
אבל תמיד חזקתי את עצמי שזה הילדים שלי אהבה שלי וגם אם קצת מאתגר צריך לקחת בכיף.
כמובן שהבית והכלים נשארו להיום..
אבל לפחות אני יודעת שהייתי סבלנית גם שקשה ובאמת זה לא פשוט שעייפים
אמהות
💬1 תגובות👍2 לייקים
