הי, חייבת לפרוק ולשמוע את דעתכן הכנה. אני בהריון ראשון, שבוע 6. בקרוב יש לבעלי מהעבודה נופש חברה, העניין הוא שהוא מתקיים בסופ״ש (חמישי, שישי, שבת) ובלי בני/בנות זוג באילת. משמע, אני לא יכולה לבוא איתו. התחתנו לא מזמן ככה שהכל עוד טרי וחדש, אנחנו דתיים, שומרים שבת. מאז החתונה תמיד ישנו ביחד, ואני מעכשיו מוטרדת לגבי הנופש הזה. עוד לפני שנקלטתי, אמרתי לבעלי שאני מרגישה שזה פחות מתאים שהוא ילך, גם כי אנחנו דתיים וזה פחות מתאים שנעשה שבת בנפרד, ופתאום אמצא את עצמי אצל ההורים שלי כמו ברווקות… לבד ובהריון. וגם בעיקר מהבחינה שאני לא מרגישה בנוח עם זה שילך לנופש חברה בלעדיי, ובמיוחד כשמדובר באילת, במלונות ובבריכות. עוד אוסיף כי בעבר לפני שהכרנו הוא יצא עם מישהי מהעבודה שלו, כמובן שהיא גם תהיה בנופש. בעלי בן אדם ששומר על עצמו, מכבד ואמין מאד, ועדיין, אני לא מרגישה בנוח עם זה שהוא יסע. כששיתפתי אותו בדברים הוא אמר לי שאם הוא ילך זה נטו כי החברה מוציאה אותם לנופש על חשבונה, ושהוא כמובן יהיה עם העובדים הנשואים (אמר שהרוב נשואים אצלם) ושזה לא כמו שזה נשמע, ואפילו שבשבת לא ילך לבריכה. הוא עדכן אותי שהוא נרשם ומקסימום יבטל לפני. מצד אחד, התאכזבתי ממש מעצם המחשבה שלו ללכת. מצד שני, לא רציתי להגביל אותו או לגרום לו לחשוב שאני לא משחררת או סומכת עליו… לפני שבוע גילינו על ההריון ברוך ה׳. לפני שידענו שאני בהריון העלתי את הנושא שוב בפניו, שאלתי אותו מה הוא יעשה במידה ואהיה בהריון, האם הוא עדיין ילך. הוא ענה לי שכרגע ההריון זה הדבר שהכי חשוב לו ואם צריך הוא לא ילך לנופש. מאז לא דיברנו שוב על הנושא אבל אני לא יודעת מה לעשות… ממש קשה לי עם המחשבה שהוא יסע, מצד שני לא רוצה שיחשוב שאני לא מאפשרת לו. מה דעתכן? אני צודקת בתחושות שלי ובזה שזה פחות שייך שיסע או שאני סתם מגזימה?