ואי בוללללל היה לנו את זה לפני שבועיים וילדתי לפני חודשיים וחצי!! הורמונים כנראה.. תהיו סבלניים תכילו זה את זה, זה קורה לכולם תקופה מאתגרת 🫶

ואי מהרגע שילדתי היינו גם ככה ואנחנו לפני זה כמעט ואף פעם לא רבנו ואם רבנו היינו מתווכחים מתווכחים וישר נרגעים מדברים ועובר,איך שילדתי ריבים טיפשיים בטרוף ממש על כלום ושום דבר,שתביני רבתי איתו בגלל מוצץ,רבתי איתו בגלל משחת החתלה,אפילו יצא לנו לריב איזה ארבע פעמים על זה שאני נותנת לו לישון ולא מעירה אותו (הוא המפרנס היחיד מהרגע שנכנסתי להריון והוא עובד במפעל כל משמרת 12 שעות חוזר גמור מהתחת לא מתפקד בשום צורה אז מפרגנת לו בשינה ולי קשה בטרוף לבד במיוחד כי זאת ילדה ראשונה אבל אני מספיק חזקה ועקשנית כדי להצליח לבד אז מתלוננת לו שקשה לי אבל בו זמנית נותנת לו לישון בלי בעיה.ועוד כל מיני ריבים כאלה מטומטמים.מספיק היה משאיר צלחת על השולחן או אפילו פותח את המיקרוגל כדי לחמם את האוכל וסוגר (התינוקת שלי נבהלת מהרעש הזה והייתה מתעוררת) רציתי לערוף לו את הראש מהמקום,הרגשתי כאילו באמת מחפשת אותו בקטנות ופשוט מתעצבנת מעצם העובדה שהוא נמצא ליידי ומדבר איתי ואני הכי לא כזאת הוא אהבת חיי תמיד היה ותמיד יהיה אבל זה היה פשוט סיוט.עד שלא התחלתי להבין למה לעזאזל אני ככה ולא התחלתי באמת לדבר איתו על מה שמפריע לי שום דבר לא עזר.אני שלושה חודשים אחרי לידה וכל פעם דיברנו בקטנה וזה אבל לפני חודש וחצי בערך פתחנו הכל מהכל,למה אנחנו רבים,למה מתעצבנים,מה מפריע לו ומה מפריע לי ומה אנחנו עושים עם זה,מה אני מרגישה ומה הוא מרגיש.ממש פתחנו הכל מהכל.זה כמובן היה מלווה בעוד ויכוח כייפי אבל מה לעשות עד שלא מדברים על הדברים שמפריעים גם אם זה אומר להתעצבן אז שום דבר לא יעזור.התווכחנו התווכחנו במשך איזה שעתיים(והוא עוד היה אחרי משמרת לילה אז בכלל תענוג)ואחר כך ישבנו עוד איזה שעה וחצי מסבירים את עצמנו מתחבקים והכל ומאז יש לנו משהו קבוע שכל פעם שיש משהו שמציק לנו לא משנה משמרת לא משמרת,לילה לבן איתה או לא אנחנו יושבים ומדברים ואז תעשו מה שרוצים

חפרתי ואחפור עוד קצת ואגיד שכן 90% מהריבים וכל החרא הזה זה בעיקר הורמונים אחרי לידה אבל זה לא רק זה,יש לזה בסיס,את מרגישה משהו שלא טוב לך ואת מוציאה את זה בתסכול ועצבים עליו כמו שהוא עליך.אני הייתי עצבנית עליו כי הייתי בדיכאון(ועדיין ככה) והייתי מרגישה בודדה ושחרא לי ושלא מסתדרת וזה גרם לי לרגשות אשם ולתחושה שאני אמא חרא שעוד יותר הכעיס אותי,הרגשתי שאין לי עזרה מאף אחד שאני לבד עם הכל וזה יצא עליו והוא המפרנס העיקרי כבר שנה בפעל שכל יום זורקים עליו חרא ולא מעריכים ומרכלים מאחורי הגב ומה לא כשגם ככה יש לו בעיות נפשיות במיוחד אחרי מה שהוא עבר בצבא ועוד עכשיו עם המלחמה אחרי שהוא העביר את מבצע שומר חומות קרוב לעזה וישן בפאקינג שקש כמעליהם עפים טילים וכמה פעמים כמעט פגע איפה שהם היו ישנים כי עלו עליהם ועכשיו עם המלחמה ועם הקטנה החרדות והפחדים חזרו אז גם הוא היה מוציא את התסכול והחרדה עליי