מרגישה שבהריון לא יכולה לסבול את אמא שלייי למה זה ככה??? מרגישה שכל היום היא מטיפה לי וחופרת לי בבעיות שלה ...ואני מרגישה חרא בת שאני מרגישה אלייה ככה...יש לי עוד אחים גדולים אבל היא חופרת רק לי

שלום, כמה שאלות. אני עובדת עם ילדים וחוששת מcmv. אומנם בבדיקות אני חיוביות igg, כלומר יש לי נוגדנים מהעבר, אך בכל זאת יש חשש רב בעבודה עם ילדים. לכן אני רוצה לדעת: 1. באיזה שלב המחלה מדבקת? בדגירה/בזמן החולי/עד להחלמה מלאה? 2.אם igg חיובי וigm שלילי, אני יודעת שזה אומר שיש לי נוגדנים כי כנראה חליתי בעבר, אך סמוך לכניסה להריון הייתי חולה (בלי חום, רק כאבי גרון, שיעול וצינון), ופתאום מתחילה לחשוש… מתארת לעצמי שאני סתם חוששת, אבל בכל זאת רוצה להבין. כרגע שבוע 6

בנות שבוע 34 יש איזה סיכון לעובר במידה ומקיימים יחסים פעמיים ביום ? לא באופן קבוע רק שיש כוח אבל יצא אתמול שכן ופחדתי שאולי שזה שבוע שזה גורם למאמץ אולי?😅

בנות אני חייבת לפרוק !! מתנצלת שזה ארוך אני באמת לא יודעת מה לעשות , מבקשת לא לשפוט אם אין משהו מועיל להגיד אז לגלול הלאה באתי לפרוק ולא שישפטו , מודה להבנה 🫶🏻 בעלי מתמודד נפש פוסטראומתי ממקרה שהיה לו בילדות (תקיפה מינית שעבר בגיל 9 משכנו) עם השנים זה היה משהו שנדחק ונדחק עד שהתחתנו והבאנו את הילד הראשון שלנו ואז הכל צף לו בעבר היה לו נסיונות התאבדות בגלל הדיכאון ופוסטראומה שמלווים אותו (במכינה קדם צבאית) כשהתחתנתי לא ידעתי שזה המצב כי בעלי לא היה פתוח ולא סיפר דברים לגבי זה ולא סיפר לי את מחשבות האובדניות שהיו לו לכן המשכתי רגיל הפעם הראשונה שהוא סיפר לי היה כשהייתי בחודש שמיני עם הילד הראשון אבל הוא לא אראה שזה משפיע עליו רק אחרי שהילד היה בן שנה הוא דיבר ואמר לי דברים שלא הייתי מוכנה לשמוע אבל ישבתי והקשבתי כדי שנוכל להתמודד עם זה ביחד וקבעתי לו תור לעו״סית שתטפל בו ויהיה לו עם מי לדבר וקבענו תור לפסיכיאטר .. כרגע אני בהריון שני הריון מתוכנן שהגענו אליו מוכנים כי הוא אמר לי שהוא מרגיש הרבה יותר טוב והוא מטופל והוא רוצה הריון ולכן הסכמנו ביחד שנכנס להריון חשוב לציין שיש לנו ילד בן שנתיים וחצי על הרצף והחלטנו להביא ילד לעולם כי אנחנו היינו מוכנים מכל הבחינות ובשבועיים האחרונים הוא הציף בפני שהכל חוזר לו וגם המחשבות (והוא מטופל פסיכיאטרית והכל היה תקין ) לא יודעת מה קרה שהכל התהפך ככה בהתייעצות עם העוסית שלו , החליטו שהוא צריך להתאשפז בברה״ן לא יודעת איך זה נפל אלי בחיים זה לא קרה לי איתו אני לא מוכנה לזה אני כועסת עליו על עצמי איך נתתי לזה לקרות ואיך בכלל הסכמתי לעוד ילד ברור לי שהוא לא אשם במה שהוא עובר אבל לבוא ולהגיד לי שהכל בסדר והוא מרגיש טוב והוא מטופל ולבטוח בו ככה זה פשוט מרסק אותי כי אני עכשיו עם לבד ובהריון וגם עם ילד בן שנתיים על הרצף תפקוד נמוך וקשה לי אני פשוט לבד ופוחדת מה יהיה בהמשך הוא בעל מדהים שתמיד דואג ותומך אבל הפעם אני פשוט לבד ואין לי כוחות נפשיים להתמודד עם זה לא רוצה לערב איזושהןא גורם כי אני מטופלת דרך הרווחה בגלל המעון שיקומי של הילד לא באלי שיבואו ויחקרו אותי גם ככה קשה לי ואני נותנת את צומת ליבי לילד שלי וכשאני איתו אני לא נותנת לו שום תחושה שלא פחד כי זה משפיע עליו אני פשוט ממשיכה בחיי כרגיל איתו קשה לי עכשיו ואין אף אחד שיתמוך בי כרגע לא רוצה לספר לאמא שלי היא שופטת לא רוצה לספר למשפחה שלי כי הם לא יודעים להקשיב הם יודעים לשפוט ולהגיד לי שאני אשמה בהכל אני פשוט בוכה בשקט בחדר ויוצאת משם כאילו לא קרה כלום זהו פרקתי

שאלה למי שיש דונה קניתי דונה יד 2 והידית שדוחפים איתה את העגלה קצת מתנדנדת כזו לא יציבה,ככה זה אמור להיות?

איך אתן יוזמות סקס עם הבעל? חוששת לא לצאת זולה מידי (בעלת תשובה בעברי הייתי סופר לא ביישנית) בנישואין אני בתסביך על זה מול בעלי.